פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

11/2/2004 12:27 רחליקה מאת: סיפור הלידה שלי ושל מתן כותרת: אני מתחילה מרגע שמלאו להם 40 שבועות של הריון ללא זכר לציר או אפילו לצי.. אז אני קוראת בפורום על ג'ויה ואנו מחליטים לאכול (ללדת?) שם ביום 40+2. בערב אני עייפה מאד וכבדה (מה שלא מאפיין כל כך את ההריון שלי), אך מאד נחמד בג'ויה ואפילו מאד טעים לי. אני כל כך עייפה שהדבר האחרון שאני מסוגלת לחשוב עליו זה ללדת... 20:00 אנחנו במיטה, אני ישנה. 03:30 אני חשה בעיטה חזקה בבטן וחלחול של מים החוצה, זוגי פוקח עין לאור תזוזותיי הרבות ואני אומרת לו: " ווי אר הווינג א ירידת מים דרלינג"... כל כך הרבה פעמים שאלתי איך מרגיש ציר, כולן אמרו לי שכשזה יגיע אני לא אטעה. אפילו אלון לא טעה. 5 דקות אחרי שהבנתי שיורדים לי המים הגיע הציר הראשון. עם הציר השני ניסה זוגי לזרוק בדיחה (הבטחנו לעצמנו ש"נריץ קטעים" בזמן הצירים..) והובהר לו במבט אחד שהומור הוא הדבר הראשון שעליו מוותרים בזמן הקרוב... מתחילים להתארגן (גרים ברחובות ורוצים ללדת באיכילוב), מתקלחים, אני מתאפרת, אלון מתגלח וכל ציר קוראת לאלון שמעסה לי את הגב התחתון (עוזר לי מאד להפיג את הכאב). הכנות אחרונות ויוצאים. בדרך אני על 4 כשהכיסא הקדמי מוטה לאחור ואלון נוהג על 150 קמ"ש (לפחות כך זה נראה לי..) ביד אחת ומעסה את גבי בשנייה. אנו מגיעים לביה"ח, אני חשה בכאב אחד ארוך ומתמשך שאינו מרפה. מתקבלים והופ למיטה למוניטור. אני מתחילה להבין שאני לא ממש מסוגלת לשאת את עוצמת הכאב, אלון מנסה לשכנע את האחיות לא להשכיב אותי, כדי שנוכל להתמודד עם הכאב, אך ההוראות הן חד משמעיות, אין להסתובב עם ירידת מים. בבדיקה אנחנו בפתיחה של 2 ס"מ, מעלים אותנו למחלקה. אני חשה כאב בכל תא ותא בגופי, כמה חיכיתי לכאב הזה וכמה אני רוצה שהוא ייגמר, שמישהו יקל עליו.. במחלקה מסתבר שהלידה מתקדמת בקצב מהיר מאד, בודקים : 3 ס"מ, לפני ההעברה לחדר לידה אנחנו כבר ב - 5-6 ס"מ וכשמחנים אותי בפרוזדור של חדר לידה אני כבר בפתיחה של 7 ס"מ. אני בעולם אחר. לא שומעת כלום, לא יכולה להגיב, הכאב בגוף שלי משתק אותי לגמרי, המיילדות מנסות להבין האם אני בין החיים, אך אני בעיקר מתקשרת עם אלון ע"י מצמוץ בעיניים עצומות. כעבור שני נסיונות החדרה של צינורית האפידורל מגיע המרדים הראשי, מקפל אותי בקלילות (תוך התעלמות מלאה מהבטן...) ומצליח. 10 דקות אח"כ אני פוקחת עיניים לראשונה מזה 9 שעות, מצליחה לדבר ואפילו לחייך. אני בפתיחה של 8.5 ס"מ, אך התקדמות הלידה נעצרת ל – 7 השעות הבאות.. בזמן הזה אני נמצאת במצב כמעט תמידי של מדיטציה. אני קוראת למתן לצאת (זהו שמה מיום שידענו שאנו בהריון) ומספרת לה מה ומי מחכים לה כאן. שעות עוברות להן. אנחנו כאן, אני אלון ואמא, אבא בחוץ. המיילדות מחליפות משמרת פעם שנייה ואנו מקבלים גוש אנרגייה קטן שקוראים לו מלכה. מלכה מזיזה קצת את העניינים ובשעה 19:00 אנחנו בפתיחה מלאה. רופא לא נחמד נכנס ומורה על זירוז, הקטנה לא אוהבת את הרעיון ומורידה את הדופק, ההיסטריה מסביב מופסקת ע"י מלכה שלוקחת החלטה עצמאית ומפסיקה את הזרוז. מתן מתאוששת במהירות (אלון אומר שהיא כמו אמא, שונאת חומרים מלאכותיים...). 20:00 מסביבי נורות מילים כמו מצוקה, ניתוחים, קיסרים (על איזה קיסרים מדברים עכשיו באמצע הלידה?). אני מחליטה בפעם הראשונה מזה 16 שעות לקחת אחריות על הלידה שלי, מכנסת את כל באי החדר ומודיעה להם בתקיפות שלא אופיינית לי מאז תחילת התהליך, שאני ובתי מנסות להוולד והם מפריעים לנו.... אני נותנת לכולם הוראה לחשוב חיובי (לא מצוקות ולא בטיח..) ומי שלא מסוגל הוזמן לצאת החוצה. מלכה מנסה בפעם המי יודע כמה לשנות לי תנוחה, כשנכנס שוב הרופא הלא נחמד ומצווה עליה להלחיץ אותי (מלשון ללחוץ, ללחוץ) ואנו מתחילים. בשלב זה מתחילה לפוג השפעת האפידורל ואני כבר חשה בזכר הצירים ממקודם. אני מסרבת למנה נוספת במחשבה שהנה זה עומד להיגמר. אלון ואמא דוחפים את רגליי לתוך צידי הבטן בכל ציר (לא ידעתי עד כמה אני גמישה...) אני לוחצת ולוחצת, אך מתן בשלה, מוציאה את הראש ונכנסת, מוציאה ונכנסת וכך הלאה. לקראת השעה 22:00, כולנו מותשים, גם המיילדת הנוספת שבאה לעזור (מלכה מספרת לי אח"כ שהיא לא האמינה שאני אוציא את התינוקת ללא התערבות..), אני נחה בפעם האחרונה, חשה בציר הכי חזק שחשתי עד כה, מגיע וצועקת לכולם: בואו נוציא את הילדה כבר!!! אלוהים נמצא אתנו שם, אני מקבלת כח אדיר ו....מתן נולדת. חבל הטבור כרוך פעמיים סביב צווארה, מסתבר לי בדיעבד (וטוב שכך..) שהיא הייתה במצג פנים. 10 דקות אח"כ מתן ממצמצת בשפתיה, אני מקרבת אותה לפטמה והיא מתחילה לינוק, אמי מתחילה לבכות, לא מאמינה ואני מסבירה לה בגאווה שככה זה, התינוקות של היום כבר יודעים לינוק מהבטן... רופא נחמד נכנס לתפור לי קרע קטנטן שנוצר לי ושואל איך אני רוצה את המכפלת שלי...הומור? או, החיים מתחילים לחזור למסלולם ושמא למסלול אחר לגמרי? תודה לאלוהים על הריון ולידה נפלאים, תודה לאישי הנפלא היקר והנהדר, תודה לאימי שהצליחה להכיל את החוויה הזו, תודה למלכה שהאמינה עד הסוף ותודה למתן שנתנה לי בלידתה את המתנה הגדולה מכולן. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 11/2/2004  12:35 מזל טוב לך רחליקה! סיפור מדהים ומרגש. מאחלת לך ולמתן (ולאלון כמובן) בהצלחה ועוד יותר (היית מאמינה שאפשר?!) אושר בדרך המשותפת שמחכה לכם 'בחוץ'!!! (ל"ת) - ש. 11/2/2004  12:37 אוי חמודה, כמה מרגש, ואיזה שם יפה, מזל טוב והרבה נחת ובריאות. (ל"ת) - לירון של שקד הדר ויערה 11/2/2004  12:41 תודה לך ששיתפת אותנו בחוויה המקסימה .... המון מזל טוב ואהבתי את הרעיון להיתאפר תוך כדי צירים...... (ל"ת) - אמאלה2 11/2/2004  12:44 איזה יופי, מרגש כל כך - אסנת ש. 11/2/2004  12:47 רחליקה, כמה מרגש - סיס 11/2/2004  13:2 מרגש - אני מצדיעה לך !!! - גולדי 11/2/2004  13:23 מזל טוב. גם אותי יילדה מלכה. לצלילי צעקותיה "את מקסימה ,את מקסימה" יצא הילד שלי אל העולם (ל"ת) - מזל טוב 11/2/2004  13:24 איזה סיפור מרגש! מזל טוב! (ל"ת) - אורנה* 11/2/2004  15:47 רחליקה, איזה יופי של לידה, איזה יופי של סיפור, איזה יופי של שם! - annat 11/2/2004  16:58 איזה סיפור לידה! מזל טוב לשלושתכם! (ל"ת) - דבי 11/2/2004  17:5 מקסים!!! מזל טוב - גילי אבישי 11/2/2004  17:42 רחליקה אלון ומתן - שתמיד תהיה רק שמחה בביתכם המון מזל-טוב! (ל"ת) - רומי 12/2/2004  7:32 רחליקה מקסימה ונהדרת שלי, - דניאלה 12/2/2004  8:27 רחליקה יקרה, - נני 12/2/2004  14:54 יו איזה סיפור מרגש ומקסייייים!!!! המוני המוני מזלטובים! לכולכם. (ל"ת) - ליאתיתי 14/2/2004  3:21 גם רציתי לאחל מזל טוב! - קרן (אחרת) באיחור אופנתי 14/2/2004  3:25 מתן, כמובן!!!! סליחה... (ל"ת) - קרן (אחרת) מצטערת... 15/2/2004  12:46 תודה רבה לכולכן, המון אהבה. (ל"ת) - רחליקה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש