נו, קבעתי פגישה והלכתי. הייתי בגישה של אני מקווה לקבל מרשם לכדורים אנטי דיכאוניים. אני רוצה לטפל בעצמי והייתי אופטימית. אצל הפסיכולוגית שלי תמיד הרגשתי חום, קבלה, אמפתיה, שהיא לטובתי ואוהבת אותי. אצל הפסיכיאטרית הרגשתי קור, אבל ניחא, זה לא אומר שהיא לא מקצועית. התחלנו לדבר.
סיפרתי לה על הפנטזיה והחלום שאני אוחזרת את התינוק שלי ומנפצת ראשו בקיר והיא עשתה פרצוץ מה זה מוזעזע. חשבתי שאנשי מקצוע צריכים לשמור על פאסון של מכילים כל דבר. טעיתי. אחרי זה התביישתי לספר לה שגם דמיינתי את עצמי מרטשת את גופו בסכין אבל סיפרתי בכל זאת כי באמת נורא השתדלתי להיות כנה.
אני לא צריכה להרגיש בטחון שהיא תטפל בי? במקום זה נדמה לי שהיא רק בדקה אותי (שגם זה אני מבינה שמתפקידה, באמת).
כשאמרתי שאני לא מרגישה רגשות אשמה לגבי הדמיונות אבל כן מרגישה רגשות אשמה לגבי דברים אחרים היא אמרה - טוב, אולי את בודקת אותנו. אוף, איך הרגשתי שהיא לא מאמינה לי. היא חזרה על המשפט הזה כמה פעמים בהזדמנויות שונות.
גם התווכחנו איזה שעה על משהו שהיא ניסתה לשכנע אותי בו עד שנשברתי ואמרתי - די, אני לא רוצה לדבר על זה יותר והיא סגרה את הדיון בזה שאולי אני צריכה לעבור איזה תהליך בשביל להבין את הדברים והיא תשאיר את זה לפסיכולוגית.
כשאמרתי שאני משתדלת לא להרגיש עצבנית כשהתינוק עצבני כי אני מפחדת שזה יחמיר את העצבנות שלו היא אמרה - אה, את מהאמהות שחושבות שאם את מרגישה משהו אז זה מקרין לתינוק?. אני שואלת אתכן - מה אני פרימיטיבית? מה, זה אמונה תפלה? זה נראה לי מובן מאליו!
בסוף היא חשבה שכדאי שאקח סרוקסאט או לוסטרל אבל חרצה - אי אפשר להניק איתם. אמרתי לה שהיה דיון בפורום לא מזמן והפסיכיאטרית של הפורום אמרה בפירוש שאפשר (ואח"כ בדקתי וראיתי שהיא התכוונה בדיוק לתרופות הללו).
הפסיכיאטרית אמרה לי לבדוק עם עין כרם ונתנה לי מספר טלפון שאבדוק ואחזור אליה לקבל מרשם. ואני שואלת אתכן - מה, זה לא תפקיד שלה לבדוק? (עוד בשביל ה-650 ש"ח ששילמתי לה).
לא חשוב שמעין כרם הפנו אותי לבלינסון ושם לא היתה תשובה כמה ימים ואז כשהיתה תשובה אמרו לי להתקשר ביום ראשון למספר אחר ובכלל מה יש לי לבדוק? אני סומכת על ד"ר ליאת הולר הררי פי מליון יותר ממה שאני סומכת עליה.
שהיא תבדוק!
אוף, איך אני כועסת.
ועכשיו אחרי שבאתי אליה מה זה חיובית לגבי התרופות כבר בכלל לא בא לי לקחת כלום. לא רוצה להתקרב לפסיכיאטרים.
טוב, אני בטח לא אוותר ובסופו של דבר אליך למישהו אחר הפעם לא פרטי. אבל אני צריכה שוב לאגור כח בשביל זה.
|
תוכן ההודעה:
|
