יש לי או יותר נכון היתה לי חברת ילדות. שונות תמיד היינו. אני הייתי המופנמת והיא המוחצנת עם גדודי חברים ומסיבות. עם השנים היא עסקה בפיתוח קריירה ובהפרדות מחבר אחר חבר. עכשיו היא בת כמעט ארבעים, רווקה עם קריירה(כוח תמיד היה לה חשוב מאוד מאוד), ואני -נשואה עם ילדים. עם השנים היא הפכה יותר ויותר תוקפנית כלפי. הרגשתי שאני ממש צריכה לחשוב על כל מילה,ותמיד אומרת את המילה הלא נכונה, אחרת היא היתה שולפת ציפורניים. היא ,לעומת זאת, הרשתה לעצמה לדבר אילי חופשי,כמובן(כי היא הרי "כל כך רגישה וטובה ביחסי אנוש")ואני נתתי לה ,רק כדי שתרגיש בנוח. כל מה שהיא אמרה לי,אם הייתי הופכת את זה ,ואומרת לה ,באותן מילים ממש-דיני היה סקילה. ככה סחבתי איתה הממווון. עד שנשברתי ולא יכולתי יותר. ופשוט ניתקתי מגע ,אחרי שעלבה בי בפעם המיליון. עברו כמה חודשים והיא התקשרה ואמרה לי שקשה לה. חשבתי שזו התנצלות, אז קצת חזרנו להיות בקשר. אבל לאחר חודשיים שוב התפרצה עלי על שטות ואמרה לי(יענו ,להחזיר לי על ניתוק הקשר הראשון שלי ממנה)לא להתקשר איליה לעולם. כך עשיתי. עכשיו קיבלתי ממנה זר פרחים ליום הולדתי. בעלי ומשפחתי יעצו לי להרים לה טלפון ,אבל ממש לא בא לי. זה יותר ויותר מריח לי כמו תסמונת אישה מוכה. (שהבעל מתנצל כל פעם וחוזר לסורו.)(הבעל זו היא בסיפור...) יש משהו רע ביחסים שלנו,ללא ספק. ולכעס שלי איליה ,שאף פעם לא נתתי לו ביטוי,יש עכשיו ביטוי. אני חשה שרע לי איתה. וזאת,למרות שהיא חברה מילדות ,ולמעשה חברתי היחידה.(לה יש מיליון) מה אתן אומרות?
|
תוכן ההודעה:
|