אוףףףףף, אני מרגישה כזו כישלון..... יש לי פרויקט על הראש, ובמקום לעבוד!!! אני רק גולשת בפורום של לידה... וגם בבית נמאס לי: לבשל, לנקות, לסדר, לשטוף וחוזר חלילה. נמאס! וכל פעם אני אומרת לעצמי: זהו, עכשיו זה יחזיק מעמד. וחצי שעה אחר כך הכיור מלא שוב, הבלגן חוגג שוב, והכל מלוכלך שוב. נמאס! והפרויקט..... אני פשוט כשלון! אני צריכה לעבוד!!! אני כל כך מתביישת בפני השותפה שלי, היא עובדת ואני??? אני גולשת.....)-: ואם חסר לי עוד, אז אני אוכלת. המון. בלי הפסקה. איזה חינוך אני נותנת לילדים שלי? ככה זה טוב? אוףףףףףףף אני עצובה ומרגישה תחושת החמצה. כל כך בא לי שיגמר הפרויקט הזה!!!!!!!!! נננמממאאאססס לי לרבוץ מול המחשב בבדידות מזהרת. אני רוצה לראות אנשים, לדבר, להרגיש טוב עם עצמי, לזוז, לשמוח. מגיע לי! אולי אני אפסיק את הפרויקט? איך יוצאים מהבוץ הזה? כל תזוזה, כל נסיון- תוקעים אותי יותר עמוק... ואם זה לא מספיק, אז אני מתביישת לשתף, לבקש עזרה, לבכות למישהו. כולם כל כך מצפים ממני שאסיים כבר. אמא שלי, וסבתא שלי המממנת, ובעלי שמעריץ אותי כי הוא חושב שאני עובדת נון סטופ. הנה סוף סוף באות הדמעות. אוף אוף אוף. איזה ילדה קטנה את. איזה חדלת אישים. והקטע שתמיד ידעתי. תמיד פחדתי מהפרויקט המטומטם הזה, כי ידעתי שיהיה לי קשה איתו, כי אין לי משמעת עצמית. אני לא שווה כלום. ובודדה. ועייפה ומאוכזבת מעצמי. אנא בנות, אין לי למי לפנות- רק אליכן. אנא תנו עצה, חיבוק, מילה חמה, משהו טוב...
|
תוכן ההודעה:
|