|
26/2/2004 21:5
|
אלמונית מטעמים מובנים....
|
מאת:
|
מה לעשות?
|
כותרת:
|
יש כאן נשים נפלאות ורגישות ואשמח מאוד אם תוכלנה לעזור לי. אני אמא לשניים. שניים שמכניסים אור לחיי, תחושות של אהבה כזו גדולה שקשה להסביר אותה... אני מניחה שאין צורך להסביר לאמהות תחושות כאלו. אחותי מנסה להרות כבר שנתיים ולא מצליחה. אני כל כך עצובה בשבילה ובשביל בעלה. אני יודעת שאני לא אמורה להרגיש רגשות אשמה, אבל אני כל הזמן מרגישה אשמה על זה שלי יש ולה אין. קשה לי לדבר איתה בטלפון וגם כשנפגשים זה ממש מעיק. מכיוון שהילדים קטנים והם ממלאים את רוב יומי אני מרגישה שרוב החוויות קשורות בהם וזה רק טבעי שכשמדברים בטלפון ארצה לספר על מה זה עשה היום, ועל המילה החדשה שהוא אמר היום. אבל אני לא יכולה לעשות את זה, כי אני לא רוצה שתקנא ושזה לא יצא כאילו אני משויצה. ואז יש שתיקות וחוסר נוחות. כבר דברנו פעם על זה - אמרתי לה מה אני מרגישה ושאני גם מעריכה מאוד את זה שהיא מבקרת אותנו וכו'. אבל ככל שעובר הזמן, זה הופך להיות יותר ויותר קשה, ואני מרגישה שכך זה גם אצלה. אני כל כך מפחדת שזה יהרוס את היחסים ביננו. אני אוהבת מאוד את אחותי. אני מתוסכלת שאין באפשרותי לעזור לה. מה לעשות?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|