חגגנו לגוגי יומולדת שנתיים היום עם המשפחות למרות השמש והאוכל היה מבאס רצח היא היתה דבק מגע מתקדם ולא זזה ממני למרות שמדובר במשפחה מוכרת ואהובה עליה מאוד כולל אחיניות מקסימות אני הייתי כל-כך עצבנית, מילא לא לצפות שתהייה כוכבת הערב שכבר מזמן אני לא במקום הזה אבל קצת אוויר לנשימה, לשבת לאכול בשקט, קצת מרחב. אני מרגישה מותשת, יצאתי עצבנית והרוסה עד אין קץ. בסוף בדרך הביתה תהינו אולי היא לא מרגישה טוב, אולי שיניים אני כבר לא יודעת נראה מה יתפתח מחר בתקווה שלא. כל המצברים שמילאתי אתמול בעוז בדיאדה נגוזו. מבאס אותי שאת רגעי השלווה והכייף אני חווה לאחרונה בלעדיה ומצפה להם שוב ושוב ואותה אני אוהבת בטירוף אבל אין לי כח להיות אתה ככה. זהו סיפרתי, למרות שלא בא לי על כלום, מרגישה כל-כך רחוקה מכולם בזמן האחרון, אפילו אין לי חשק לספר מה עובר עלי, מוצפת מהעבודה ומרגישה קרובה רק לעצמי אז די הכרחתי את עצמי לכתוב אולי יעלו בי תובנות והבנות מכן. תודה שהקשבתן...
|
תוכן ההודעה:
|