הנה הפעם הקודמת שהתייעצתי איתכן:
http://www.leida.co.il/message.asp?qt=22039
בעקבות המלצתה של זהר פניתי לנתי רונאל. כבר כשדיברתי איתו בטלפון העזתי לראשונה להגיד בקול רם - אני חיה תחת אלימות פסיכולוגית של בעלי.
כמה קשה להגיד את זה וכמה שזה חמקמק, דברים שיכולים להתפרש לכאן ולכאן, אבל בעצם הם ברורים מאוד.
בינתיים עשיתי בפגישות עם נתי התקדמות גדולה מאוד - התחלתי לראות את המקומות בהם הוא אלים כלפי ולהגיד לו שזה מה שאני חושבת. התחלתי להתעקש על מה שאני חושבת, גם במחיר ויכוח, ואני לא חוזרת לדפוס של לשתוק כדי לרצות אותו. הפסקתי "להתבלבל" ממנו - אני כבר לא משתכנעת שההתנהגות שלו כלפי מגיעה לי, ושבעצם אני גורמת לזה, ואני לא משתכנעת כשהוא מנסה להגיד לי שהדעות שלי טפשיות. החזרתי את עצמי לעצמי.
ופתאום התחלתי לראות עוד משהו חשוב - זה מי שהוא. הוא לא מוכן כרגע ללכת לטיפול, למרות שביקשתי, הוא לא מודה שהוא אלים כלפי (הדבר היחידי שהוא הסכים להודות בו הוא שאסור לו לקלל אותי, אבל גם בזה הוא לא עומד באופן מוחלט. מצליח להתאפק רוב הזמן). ועוד משהו שהבנתי - אף פעם לא היו לנו חיי זוגיות טובים ביחד. זה תמיד נע בין תקופות שהוא כועס ולא מדבר איתי לבין תקופות בהן הוא נחמד אלי, ואני מקשקשת בזנב. הוא לא היה עבורי חבר. אם אני מספרת על ויכוח עם הבוס בעבודה הוא תמיד יגיד לי שזה קורה בגלל שאני מתנהגת כמו מטומטמת (ודרך אגב, אני מרוויחה כמעט כפול ממנו...). ואני תמיד התעסקתי בלבדוק במה עוד אני לא בסדר.
התגובה שלו לשינוי שחל בי היא "טוב, אני מבין שהמטפל שלך הורה לך להתווכח על כל דבר כדי להרגיש חזקה. בטח תוך חודש זה יעבור לך".
אני לא רוצה לחיות את חיי בזוגיות כזו. הוא לא רוצה ללכת לטיפול. ונראה לי שהמסקנה מזה היא שאני צריכה לעזוב אותו (כמובן לפני זה להציב את הטיפול בתור אולטימטום). אמרתי לו שאני שוקלת את זה, והתגובה שלו היתה להמשיך להסביר לי למה אני לא בסדר.
בכל התקופה הזו, אני ממשיכה להקשיב לתלונות שלו כלפי ולראות אם יש לי משהו לעשות איתן. אני לא חיה במצב של "קודם כל שהוא ישתנה ואח"כ אני אקשיב לו", אבל לא נראה לי שזה משנה משהו.
זה נורא חבל לי. אני יודעת שאם הוא יטפל בחלק האפל הזה שלו הוא יהיה הרבה יותר מאושר, זה לא מאמץ שהוא צריך לעשות בשבילי, אלא בשביל עצמו. ההתנהגות האלימה שלו מופיעה גם במקומות אחרים בחייו, ומקלקלת לו הרבה דברים (למשל קידום בעבודה).
ועוד משהו - זהר שאלה בדיון הקודם על סקס ולא עניתי. אז מאז שאנחנו ביחד, עוד לפני החתונה, בתקופות השתיקה שלו (שיכולות להמשך גם 3 חודשים עד סיום תהליך ההשלמה) אין בכלל. לדעתי בחצי השנה האחרונה שכבנו אולי פעמיים שלוש במהלך החודש של הפסקה שהיתה בין המריבה הקודמת לנוכחית. ואני בנאדם שאוהב סקס (או לפחות אהב פעם...).
דרך אגב, אין לי כאן שום שיקולים חיצוניים, כמו למשל פרנסה. אין לי בעיה להתפרנס בלעדיו. ההחלטה שלי היא נטו על החיים.
האם יש עוד משהו שאני יכולה או צריכה לעשות כדי להציל את המשפחה שלי?
אני אשמח לשמוע מכן כל הארה ומחשבה.
תודה מראש, אני (קבועה וותיקה כאן. כשהכל יגמר אני אחשף)
|
תוכן ההודעה:
|
