|
11/5/2004 9:52
|
annat
|
מאת:
|
ציצי ניחומים (ד"ר ליבוביץ וסאלוש אשמח אם תיכנסו כמייצגות את שתי דעות הקצה, ולכל השאר - אשמח לנסיונכן ודעתכן)
|
כותרת:
|
בזמן האחרון אלעד התחיל להעמד על כל מה שזז, וכידוע, כשנעמדים על משהו שזז, נופלים )-: בקיצור, יוצא שהוא חוטף מכה פה ושם, לפעמיחם זה לא ממש מזיז לו, אבל כמובן שרוב הפעמים זה מבהיל וקצת כואב ואז הוא בוכה קצת. במקרה כזה אני לוקחת אותו על הידיים ומלטפת אותו, אבל אם בעבר הייתי יכולה להרגיע בחיבוק ליטוף ומילים נעימות (בין השאר כי לא נתתי לו ציצי על כל דבר), היום הוא כבר מאוד ממוקד לגבי מה שירגיע אותו וחותר לשם בכל כוחו (ויש לו) - ציצי. גם כשהוא עייף הוא רוצה ציצי, והזמן היחיד שאני מתעקשת איתו זה זמן ההשכבה, והוא בד"כ לא מתעקש בחזרה (אוכל לפני האמבטיה והולך לישון עם סיפור/ים וליטופים). אני מקבלת בגדול את עמדתה של סולטר (התינוק יודע) לפיה התינוק זקוק לפרוק את הבכי, אבל מה לעשות שהתינוק הזה יודע טוב מאוד מה הוא רוצה? אציין שאני לא מגבילה את אלעד בכלל בקשר ליניקה והוא יונק מתי שבא לו (מנסה קצת בלילה אבל גם זה כבר לא כ"כ הולך). אז מה דעתכן? ואם זה המרגיע הלאומי - מה עושים אחר כך? כשנגמלים?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|