|
14/5/2004 2:34
|
אמא של אדם
|
מאת:
|
לא יכולה לסלוח לעצמי
|
כותרת:
|
כן, אני עכשיו ממש בטראומה ולא יכולה לסלוח לעצמי שלא שמרתי על הילד שלי יותר והוא נפל ונפצע.
אדם,בן שנתיים וחצי (אתמול) ילד מאוד שובב ואנרגטי. לפעמים רץ כמו משוגע ומסתכל בכיוון אחר לגמרי. זה היה יום מטורף לחלוטין. לקחתי אותו מהגן ב13:00 ובתקווה שהנה עכשיו הוא ירדם ואני אתפנה לעיסוקיי. והוא נרדם אבל התעורר כעבור 10 דקות משיעול (שיעול יבש כבר כמה ימים ללא סימפטומים אחרים???) והתחיל להשתולל ולדבר כאילו ישן כמה שעות טובות. ואז היו כמה שעות משוגעות לגמרי - זרק דברים, שפך מים, השתולל, שר בקול רם, צעק. משהו לא רגיל. אחרי כמה שעות כאלה החלטתי שזהו, לא יכולה יותר להתמודד איתו בבית ויוצאים החוצה לפרוק את האנרגיות. היינו מתחת לבית וחיכינו לבעלי שיגיע מהעבודה. בנתיים אדם הסתובב קצת בדשא, טיפס על הספספים, התעניין בבנים יותר גדולים משחקים בפוגים או משהו כזה. הדברים הרגילים שיש לו לעשות בשטח קטן שמתחת לבית שלנו.ואני לידו, יושבת על הספסל. אבל לא החזקתי לו את היד כשהוא טיפס על הספסל בטון רחב יחסית שהוא אוהב ללכת לאורכו. ואז בשבריר שניה הוא הסתכל לכיוון הבנים ועם הראש הלכו הרגליים והוא נפל מגובה הספספל (נראה לי 30 ס"מ) על הבטון והתגלגל פעם אחת. זינקתי אליו ישר ובהתחלה היה נראה לי שזוהי נפילה לא חזקה (הוא נופל המון) אבל פתאום ראיתי המון דם יורד מהפה וכשהסתכלתי פנימה ראיתי ששן עליונה אחת חסרה.זה היה סיוט. המון דם ובכי ואני כמעט מתעלפת מרוב המחשבות שעוברות לי בראש באותה שניה. מזל שיש לי חברה רופאת שיניים - הדרעכה אותי והרגיעה וביקשה ללכת לחפש את השן כדי לדעת מה קרה. שלחתי את אחותי והיא חזרה ושאלה האם אני בטוחה שאני רוצה לראות את זה - דבר כזה רואים רק בסיוטים אצל רופאי שיניים - שן שלמה עם כל השורש. ממש כמו בתמונות. איזה מסכן.
בסופו של דבר נראה שזה עוד נגמר יחסית טוב למרות ששן שליד קצת מתנדנדת ואסור לו לאכול דברים קשים ובכלל אסור כל לחץ על השיניים הקדמיות. אתמול הוא היה ממש על הפנים, השפה העליונה התנפחה לו, וגם אסור מוצץ ונורא קשה לו להירגע בלי מוצץ. היום הוא נראה כבר יותר טוב,שמח, צוחק ולא נראה לי שזה מציק לו חוץ מקטע של המוצץ ושאני לא נותנת לו לאכול כמו שהוא רגיל. הוא רוצה ביסים גדולים ואני מפוררת הכל או נותנת בכלל מזון נוזלי דייסתי כזה.
אבל אני מתה, משתגעת מהמשחבות שעכשיו משהו כמו 4 שנים לא יהיה לו שן, והחיוך "נהרס". אוף בא לי לבכות, איך לא שמרתי עליו, למה חשבתי שהוא כבר גדול? אולי לא היה לי מספיק סבלנות כלפיו? אני מתשגעת מהמחשבות והנה הוא ישן, ואני חושבת וחושבת. וזה כל כך קשה לי. מקווה רק שזה לא יפריע לו וגם ככה יגיע יום וכל הילדים מסביב יהיה בלי שן פה ושם אבל הוא רק בן שנתיים וחצי!!!!
אני פשוט לא מצליחה להשלים עם המצב.לפעמים אני שוכחת ואז נזכרת שזה יהיה המצב שלנו לשנים הבאות וזה עצוב לי וקשה לי ורגשות אשמה חוגגות. ואני לא מתארת לעצמי איך הייתי מגיבה אם זה היה קורה עם בעלי או סבא/סבתא. אני לא בטוחה שהייתי יכולה לא לחפש אשמים. ועכשיו יש לי פחד נוראי כשאנחנו בחוץ וגם כשבבית. הנה היום הוא כבר קיבל מכה בבית כשהשתולל ולא הצליח להרדם בלי מוצץ ונפל עם טוסיק ערום על הסיר בטעות. אז עכשיו יש לנו כחול על הרגל בצורת חצי ירח. מה זה כל הבנים הם כאלה? אני מפחדת לחשוב על עוד ילדים אחרי הסיפור הזה.
יצא לי מאוד ארוך. בהתחלה לא רציתי לפתוח את זה כאן אבל איפה עוד אני יכולה לשפוך את אשר בליבי ולזכות בתמיכה ואהבה? אז תודה לכל מי שקראה עד הסוף והקשיבה לי. אני מקווה שאחרי ה"וידוי" אני ארגיש יותר טוב ואם יש לכם תובנות או עזרה או למישהי יש ניסיון עם שיניים שבורות או חסרות לילדים אשמח לדעת איך זה הסתדר.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
