פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

1/6/2004 9:19 עדידי מאת: סיפור הלידה של גיא כותרת: כמעט שנה אחרי. עוד שבוע ה"שבדי" שלי יהיה בן שנה. לפני הלידה שלו הייתי בטוחה שאת סיפור הלידה שלו אכתוב בסמוך אליה אבל... כנראה שהייתי זקוקה לשנה כדי לספר על החוויה המדהימה שעברנו. את בני הבכור, נדב, ילדתי במשגב לדך בעזרת מיילדת פרטית ואפידורל. עד ללידה של גיא חשבתי שלא יכולה להיות לידה טובה יותר מזו. ההחלטה ללדת בבית התגבשה במשך מספר חודשים. חיזוק להחלטה קבלתי בלידה מדהימה של חברתי הטובה דנית שבחרה ללדת בבית ולשמחתי הזמינה אותי להיות שותפה לאחד האירועים המרגשים בחיי. ככל שעברו החודשים היה לי ברור שאת גיא אלד בצורה הכי טבעית ושאף אחד לא יעיז לקחת לי אותו מיד עם הוולדו. מקומו בבית יחד איתנו! ברגע שהחלטתי - הייתי שלמה עם ההחלטה ושום דבר לא הזיז אותי ממנה, אפילו לא הפחד הגדול מהכאב הצפוי. בחרנו ללדת בעזרת ג'ויס, שיילדה גם את נדב והחלטנו לצרף גם את דנית כתומכת - זהו אחד מעיסוקיה והיא עושה זאת בצורה מעולה!!! ביום שבת, 7 ליוני 2003 בדרך לברכה התחלתי להרגיש את התחושה הנעימה של הצירים הראשונים. כמובן שלא הייתי בטוחה שבזה העניין והחלטתי להמשיך את התוכניות כרגיל. שחיתי ושחקתי עם נדב, נחתי על הדשא, הסתכלתי מדי פעם על השעון והבנתי שהתחושות נכונות. התחלתי להתרגש למרות שהרגשתי שיש עוד המון זמן. לאחר שעה שתפתי את בן זוגי היקר, יובל, והחלטנו לנסוע הביתה. המשכנו את היום כרגיל כשמדי פעם מדדנו את אורך הצירים ואת המרווח בינהם. מאד לא סדיר. חלפו כמה שעות מאד נעימות ובצאת השבת החלטנו להתקשר לג'ויס ולדנית שידעו שאולי נעיר אותן הלילה. ג'ויס המליצה לשנינו לנסות לישון ולאגור כוחות. השכבנו את נדב לישון לא לפני שהבטחנו לו שנעיר אותו במידה שאחיו יוולד כשיישן. זוכרת נסיונות לא כל כך מוצלחים לנוח )ההתרגשות), זוכרת הרבה הליכה בכל הבית ואת יובל מתלונן שמאד משעמם ללדת בבית (בצחוק). לקראת חמש בבוקר התקשרנו לבנות שהגיעו מירושלים תוך זמן קצר. הכאב עדיין נסבל והסלון שלנו הפך להיות חדר לידה ביתי הכולל בריכה (עם ציורי דגים) במרכזו. אני עדיין לא במים. דנית עוזרת לי להעביר את הצירים. אני נשענת על החלון, נושפת בקול נמוך המצטרף לקולה של דנית שבמקביל נוגעת בכל מני מקומות בגב ועושה לי נעים. נכנסת למים קצת לפני שנדב מתעורר ומבקש להצטרף. הסיטואציה המוזרה הייתה נעימה לשנינו למרות שבזמן צירים יובל היה צריך להרגיע נדב ולבקשו להפסיק להשתולל. אחרי כמה זמן נדב הבין את רעיון הלידה ומודיע לנו שהוא הולך לראות טלוויזיה אצל סבא וסבתא הגרים לא רחוק. הצירים כבר חזקים ומתחילים להיות בלתי נסבלים. אין לי כוח לזוז ואני מנצלת את ההפוגות לנסיונות לנוח ובעיקר לנסיונות לא לחשוב על הציר הבא. מדי פעם ג'ויס בודקת אותי ונראית מאד מרוצה (בטח - לה לא כואב בטירוף). בשלב מסויים היא מבקשת ממני להשען על הצד השני מכיוון שהדופק של גיא נמוך. לשמחתי זה עזר ומנע נסיעה לבית החולים. ג'ויס שואלת אם אני מעדיפה לצאת ולשבת על הכסא ההולנדי ואני מודיעה לה שאין סיכוי שאני זזה מהמים. כואב נורא. בכל נשיפה שלי אני אומרת לו "צא" ודנית מעודדת אותי להגיד לו גם "בוא". ג'ויס מודיעה שאפשר להתחיל ללחוץ. אני כבר ממש מתבכיינת ושואלת אותה אם היא יכולה לשלוף אותו החוצה. דנית ויובל מלטפים ומעודדים ואני ממשיכה ללחוץ ללא הצלחה. נדב מתקשר ושואל אם הוא יכול לבוא ואני מסמנת ליובל "לא" ענקי עם היד. אני רוצה שיגמר כבר. אני לא מאלה שמצליחות "להתחבר" לכאב. ג'ויס ממליצה בחום לעבור לעמידת שש. אחת ההחלטות הקשות בחיי - אין לי כוח להזיז אפילו אצבע אבל מצאתי את עצמי בתנוחה זו. עוד כמה צירים וצרחות עד לב השמים ואני מרגישה את הראש בחוץ. סוף סוף . אני לא מחכה לציר הבא ודוחפת את גיא החוצה. איזה שקט. איזו הקלה. אני מתה לראות אותו אבל חייבים לחתוך את חבל הטבור קודם מכיוון שיש לי סוג דם שלילי. אחרי כמה שניות של סקרנות לא נורמלית ג'ויס מודיעה שאני יכולה להסתובב ומניחה עלי את גיא. איזה בלונדיני. איזה אף ענק! היצור הכי מקסים בעולם. אני ב"היי" ולא אכפת לי מכלום. עוזרים לי לעבור לספה ומתחילים לנקות מסביבי. כשנקי אני מבקשת שיקראו לנדב. יחד איתו מגיעים ההורים שלי והגיסות שלי. כל כך מרגש. כל כך רגוע ונעים. אחרי שכולם הלכו, נכנסנו כולנו למיטה לישון שנת צהרים. לצערי, זכרון הכאב נשאר לי חזק מאד במשך כמה חודשים אבל די ברור לי שגם את הילד/ה הבא/ה אלד בבית. תודה לכן בנות, על העזרה הענקית בהחלטה ללדת בבית (גם אם לא הייתן מודעות לכך). תוכן ההודעה: תגובות נוספות 1/6/2004  9:38 אני מאוד התרגשתי... - רונית 1/6/2004  9:39 עדידי-וואו, מרגש ונפלא... - פז 1/6/2004  9:41 ואו עדידי, איזה אומץ. מזל טוב . (ל"ת) - נון 1/6/2004  9:45 איזה יופי! איזו לידה נהדרת! תודה ששיתפת אותנו ומזל טוב ליומולדת הקרב ובא. (ל"ת) - שירין 1/6/2004  10:23 וואו , כמה מרגש , כמה אומץ יש לך! מאחלת לך עוד כאלה בכייף!!! מזל-טוב (ל"ת) - נוני 1/6/2004  10:46 עדי, איזה סיפור מדהים ומרגש. - לירון של שקד הדר ויערה 1/6/2004  10:58 עדידי, מזל טוב! - נני 1/6/2004  11:25 סיפור מקסים! יומולדת שמח! (ל"ת) - קרן (אחרת) 1/6/2004  11:33 עדידי - מקסים ומרגש! המון מזל טוב ואושר! (ל"ת) - מירי2 1/6/2004  11:42 הרבה אושר ונחת. - HILLA 1/6/2004  11:48 Thanks for sharing and a question - manty 1/6/2004  11:58 וואו מקסים מאד התרגשתי אתך מזל טוב לכל המשפחה !!! (ל"ת) - זהר 1/6/2004  12:30 מקסים! - סיס 1/6/2004  12:48 מרגש. המון מזל-טוב! (ל"ת) - יעל.ש 1/6/2004  14:15 איזה יופי! מזל טוב! (ל"ת) - דניאלה 1/6/2004  22:58 עדי איזה קטע - - ת 2/6/2004  21:13 תודות ותשובות - עדידי

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש