פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

24/9/2004 0:24 יוכית טל מאת: ההסתגלות לגן - ארוך אבל כדאי לקרוא! כותרת: ההסתגלות לגן – האם אנחנו עושים זאת נכון? חומר למחשבה. גישת האינסטנט-פרידה הגישה הרווחת בימינו לגבי תקופת ההסתגלות של ילדינו המתחילים ללכת לגן חדש היא עד כמה שניתן שתקופה זו תהיה מהירה. ההורים נמצאים בגן יחד עם ילדם יום עד שלושה ימי הסתגלות, ואז מתחילים בתהליך הפרידה. מדובר ברוב רובם של ההורים שמאמינים שזאת הדרך היחידה לתהליך ההסתגלות של ילדם בגן, או שנאלצים לעזוב את הגן מהר בשל מקומות עבודה של שני בני הזוג. קיימת בעיה אקוטית נוספת – רוב הגננות במדינת ישראל אינן מאפשרות, ואף אוסרות להורים להישאר יחד עם ילדם בגן לצורך תקופת הסתגלות ארוכה יותר. גם דעתם של רוב ההורים הינה לתת לילד להתרגל לגן ומוטב כמה שיותר מהר, חלילה שהילד לא יתרגל לנוכחותו המקבעת של ההורה ויבין שהוא נשאר שם לתמיד. אך האם גישה זו טובה לילדינו? האם היא בריאה לנפשם וגורמת לנו ולהם להיפרד טוב יותר? האם פרידה לאחר תקופת זמן מקלה על ילדינו מבחינה נפשית ורגשית, או שמא יוצרת עומס רגשי מכביד. האם נכון להשאיר ילד בגן חדש שאינו מכיר, או שלילד יש צורך מהותי ובסיסי בפרידה איטית יותר, טרם התרגל למקומו החדש. האם יום אחד או מס' ימים באמת מספיקים לילד להרגיש בטוח במקום החדש, שיש להניח שבסך הכל מאוד חיובי לגביו, והאם הביטחון הראשוני שההורה יכול יותר מכולם להעניק לילד מספיק ומספק בפרק זמן קצר זה, או שמא ניתן להיפרד מהם קצת אחרת. ובכלל – האם פרידה מן ההורה היא מצב טבעי או שזהו מצב נדרש כתוצאה מאורח חיינו. במה למעשה תורמת נוכחותו של ההורה בגן? ההורה משמש כעוגן מבטחים לילד במקום החדש שבו הוא נמצא, ובהישארותו, הוא מלמד את ילדו דרכי הסתגלות ממקור ראשון, תוך שהוא מעניק לו תשומת-לב בלעדית, לדוגמא: מה לעשות כשמשהו מפריע לו, למי כדאי לפנות, היכן נמצאים המתקנים בגן, השירותים, היכן רוחצים ידיים, חולצים סנדלים, איך ניתן להתמודד מבחינה חברתית וכו'. תהליך הקליטה בגן בואו ונבחן יחד את הדברים לעומקם: הילד בן השלושה חודשים, חצי שנה, שנה, שנתיים ואף שלוש מגיע לגן חדש עם כל המשתמע מכך: הצוות – גננות וסייעות – אינן מוכרות לו ברמת האינטראקציה היומיומית (אפילו אם נפגש עימן לפני תחילת הגן למס' פעמים), המבנה הפיזי חדש לו, הילדים חדשים לו, ולעתים מדובר בלהיכנס לגן כאשר קבוצת הילדים שם כבר מאוד מגובשת, כך שהילד צריך להתמודד עם כניסה של "חדש" לקבוצה של "וותיקים". וכמובן סדר יום חדש, כאשר ייתכן והגיע מהבית מטיפולה של אמא או של מטפלת, ועכשיו צריך להתמודד עם סדר יום חדש ומובנה, או שלפעמים מגיע מגן אחר עם סדר יום שונה לגמרי. בנוסף לכל התמודדויותיו הרבות ביותר של הילד, הוא אף צריך להתמודד עם פרידה מהישות הבטוחה לו יותר מכל – אמא או אבא. התמודדותנו כמבוגרים עם מקומות חדשים כולנו מכירים את זה – אנחנו מגיעים למקום עבודה חדש, דבר שגורם לנו לחששות – עם מי נעבוד, מי הם הבוסים שלנו, היכן נמצא כל דבר, מה מצופה מאיתנו, מהי הפוליטיקה הפנימית, ובקיצור – אנחנו בעמדת "החדש". כולנו היינו מאוד שמחים אם היה שם מישהו שיכול להכניסנו לתלם, ללמד אותנו ולהנחות אותנו בצורה הטובה ביותר כדי שהנחיתה תהיה הרכה ביותר עבורנו, זאת משום שאנו, כמבוגרים, חוששים להיות בעמדת "החדשים". אז על אחת כמה וכמה כשמדובר בילדים. אומנם כושר ההסתגלות של ילדים הינו מדהים ומהיר ביותר, אך לא כושר הסתגלותם מוטל פה בספק, אלא עודף ההתמודדויות שניתן להנחית על ילד כה רך בשנים, שמכביד על נפשם וגם על נפש ההורים עצמם. הסתגלות הילדים לרוב הילדים הפרידה היא קשה. לעתים זה מגיע מאוחר יותר – אך זה מגיע. אבל לעתים נדמה כי הפרידה היא בלתי נסבלת וממש מענה את הילד בשל היעדרות מוקדמת מדי של ההורים. ישנם ילדים שעל פניו מסתגלים היטב, אך כשהם חוזרים הביתה, ההורים מרגישים את חווית טראומת הפרידה וההסתגלות ע"י בכי ממושך, יקיצות חוזרות ונשנות בלילות ועוד כהנה וכהנה תופעות, שכל הורה חווה בדרך זו או אחרת. אבל הילד יבכה בכל מקרה… נכון, הילד יבכה כשייפרד מכם גם אם תישארו איתו בגן חודשיים, אבל הוא יבכה הרבה פחות זמן, עם תחושה פחות מעיקה, משום שהוא כבר נמצא במקום שמוכר לו והוא מאוים פחות באופן משמעותי. הוא כבר מכיר את הנפשות הפועלות, סדר היום והמבנה הפיזי. הוא כבר נקשר לאחת הגננות/סייעות, והקשר עם הילדים הדוק יותר. זה נכון שככל שתהיו עם הילד בגן הוא פחות ייצור קשר עם אנשי הצוות והילדים ויותר אתכם, כי זה הדבר הטבעי לעשות, ובכל זאת, המטרה החשובה ביותר בתהליך ההסתגלות היא הביטחון שאתם נותנים לו בהיותכם שם כשהוא לומד את המקום, ופחות התקשרויות צוות-ילדים. אל דאגה, זה יגיע כשתתחילו את תהליך הפרידה אבל ממקום טוב ורגוע הרבה יותר. חשוב להבין שפרידה מהורה בגילאים קטנים כל-כך אינה דבר טבעי. זהו מצב נתון נכון להיום, כשמקומות העבודה שלנו אינם מאפשרים כניסה לילדים. אבל עד תחילת המאה ה20- ילדים לא הופרדו מהוריהם או מהמטפלים הקבועים שלהם בגילאי הגן. יש שמתחקים אחר דרך זו, ונמנעים מלשים את ילדיהם במסגרות בגילאי הגן ומגדלים אותם בבתיהם, ויש כאלו שמכורח הנסיבות או מתוך רצון פנימי לעיסוק משתלבים במקומות עבודה, ומתוך כך חייבים לשים את ילדם במסגרת של גן. על כך אין עוררין, אלא שניתן ואולי עדיף לעשות זאת אחרת. אף גננת לא תסכים לשהייה ארוכה בגן כפי שציינתי קודם – גננות לא רוצות הורים בגן מעבר לשהות המקובלת, ואפשר להבין זאת. גננת רוצה להיות חופשייה במעשייה, לאו דווקא כי יש לה משהו להסתיר, אלא כי היא מרגישה כנתונה תחת זכוכית מגדלת כאשר הורים יושבים אצלה בגן. רוב הגננות טוענות שזה מפריע לזרימה הטבעית של הגן, שזה לא מאפשר לילד להתקרב אליהן, וכן שהדבר מונע מילדים שהוריהם אינם יכולים להגיע עימם לגן לקשיי הסתגלות. ניתן להבין גם את זה. אך, אם הגננת תבין שמטרת ההורים בשהותם אינה לבדוק את הגן, אלא לאפשר לילד מרחב בטוח להסתגלות, ואם יגדל מס' ההורים שחושבים בצורה דומה, כל המערכת תנהג אחרת, פשוט כי לא תהיה לה ברירה. הרבה דברים השתנו בנושא יחס גננת-ילדים-הורים בשנים האחרונות. ההורים נעשו מאוד קשובים ומעורבים בכל המתרחש בגן. אם פעם גננת נחשבה חצי אלוהים וכל מה שאמרה – קדוש היה, היום לדעות ההורים, בכל תחומי החינוך והמסגרות לילדיהם, יש חשיבות מכרעת ומשקל לא מבוטל. ולפתרונות: ככלל, אנו כהורים צריכים לגבש את עמדתנו לגבי תהליך ההסתגלות והפרידה מהילד שלנו בגן החדש. במידה ומחליטים שזה הדבר הנכון עבור ילדכם ובורכם ואתם יכולים להרשות זאת לעצמכם, כדאי לשים דגש על תהליך הפרידה כצורך בסיסי של הילד להישארות של ההורה בגן ללא תנאי וללא היעלמות או פרידות קצרות לפרק זמן של בין שבוע לשבועיים וחצי. יש להבין שברוב המקרים לא נמצא את הגן המושלם, כלומר את הגן שיענה על כל דרישות ילדנו ודרישותינו אנו, אך יש להישאר עם הרגש וההיגיון שלנו, ולא לטמון את ראשנו בחול. ישנם הורים שמרגישים תחושה בסיסית לא טובה, אך אינם יכולים להגדיר זאת. צריך להבין האם מדובר בדברים שעימם אינם יכולים לעבור לסדר היום או שמא נושאים שבהם קשה להם ולילד לא. למשל: אם לא קיימת דמות דומיננטית חמה ואוהבת – זוהי נורה אדומה ומהבהבת שאמורה לגרום לכם לשקול את ההצטרפות לגן מחדש. אך אם ילדכם אוהב להתלכלך והגן מאפשר זאת ולכם קשה עם הנושא – זה עניין שאין צורך להוציא את הילד בגללו (לא מדובר ברמת תברואה ירודה). רצוי לא להכניס את הילד בתאריך הנכסף הראשון לספטמבר, אלא אם כן מצטרפים לגן רק ילד עד שניים חדשים. אם מצטרפים יותר מזה ילדים חדשים – היכונו לשבועיים של סיוט, הן לגננות והן לילדים. לכן, רצוי להכניסו לאחר כשבועיים. אם שני ההורים עובדים – ניתן לקחת שבוע חופש לסירוגין בין שני בני הזוג, ולאחר מכן לגייס סבתא, דודה, אחות, אח ואף בייבי סיטר שהילד מכיר עוד קודם. וכמובן ליידע את הגננת על כוונתנו להישאר בגן לפרק זמן זה, להסביר את האני המאמין שלכם ואת הסיבות לכך ולוודא אם זה מקובל עליה. והחשוב מכל – בהצלחה לנו ולילדינו. תודה, יוכית טל אמא לליעם בן ארבע ושמונה חודשים ואלעד בן שנה ושמונה חודשים. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 24/9/2004  2:44 לדעתי אם הילד לא רוצה גן, לא צריך - שרה 24/9/2004  8:36 היי - מצרפת את מה שכתבת (גם שרה ) לדיון מרתק באותו נושא שני עמודים אחורה שפתחה שירי של חיה. (ל"ת) - סדרנית 24/9/2004  9:35 יוכית- איפה היית לפני חודש? מסכימה עם כל מילה - רוית ב' 25/9/2004  19:42 רוצה לשמוע עוד-יותר בפרוט - ענת

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש