|
2/9/2001 23:25
|
יוליה
|
מאת:
|
סיפור לידה שלי. זהירות, ארוך מאוד
|
כותרת:
|
שלום לכולכן
מצאתי קצת זמן פנוי ומייד רצתי למחשב כדי לכתוב סיפור לידה שלי.
הקדמה:
זו הייתה לידה שניה שלי. לידה הראשונה הייתה מאוד קשה, ארוכה ועם כל
ההתערבויות שאפשר והסתיימה בוואקום. כתוצאה מזה לקח לי הרבה זמן לחזור לעצמי וגם להתחבר לאמהות, כעסתי נורא על התינוקת המסכנה שלא הייתה אשמה.
בהריון הנוכחי , בהתחלה חשבתי ללדת בניתוח קיסרי על מנת לא לחזור לסיוט שעברתי.באמצע ההריון מצאתי הפורום הנפלה הזה ששינה את רצוני ודעתי ל 180 מעלות ופתאום התחלתי לחשוב על לידה טבעית-קיצוני לגמרי. ישבתי על יד המחשב כל דקה פנויה, ובעלי הבטיח לקחת מחשב איתי ללידה (אך לא הצליח לעשות זאת).
כאשר החלטתי על לידה טבעית, החלטתי גם שאצטרך עזרה של מיילדת פרטית (עוד לא ידעתי שיש גם דולה).אחרי בירורים והתלבטויות החלטנו להיעזר בדולה וללדת בתל השומר.עשינו פגישה עם אביבה גרבובסקי והתרשמנו ממנה לטובה, הרגשתי מאוד בטוחה איתה.גם עשיתי פגישה עם נרי ליפשיץ-הדולה השניה המורשת לעבוד בתל השומר שגם הייתה מעולה. היה מאוד קשה לבחור ובסוף החטנו ללדת עם אביבה.רק פחדתי שבזמן הלידה שלי יקרא מצב שאביבה תהיה תפוסה בלידה אחרת אך היא אמרה לי שעוד לא קראה לה מצב כזה ואם כן ,יש לה תמיכה (דולה שניה-נרי באה במקומה).
התכוננתי ללידה ביסודיות (מה שלא עשיתי בלידה ראשונה) כולם מסביבי אמרו שאני מתנהגת כאלו זאת לידה הראשונה שלי. האמת שגם אני הרגשתי ככה. עשיתי קורס הכנה ללידה של 3 פגישות פרטניות עם גילה רונאל שמאוד עזרה לי ונתנה הרגשת בטחון.בחודש אחרון לפני הלידה לקחתי תכשיר להגמשת צוואר הרחם, עשיתי אמבטיות עדים עם רוזמרין ומרווה להגמשת פרנאום, התאמנתי עם epi no (מכשיר פלה-חובה),עשיתי אמבטיות עם שמנים אתריים וזה הכל על מנת להכין גופי לרגע הגדול לחוויה שלא חוויתי בפעם הראשונה ורציתי מאוד לחווות הפעם.
אז ככה, כאן מתחיל סיפור ממש:
ילדתי בני המתוק שון ב 30.07 .שבועיים לפני שילדתי הערכת משקל הייתה 3.300 ק"ג שקצת הדאגה אותי, כי פחדתי שאם משקל יהיה גדול זה יכול להיגמר כמו בפעם הראשונה אם לא בניתוח בכלל. בתחילת שבוע 41 באתי לתל השומר למוניטור. במוניטור היו צירונים קטנים. בהערכת משקל האופטימיות שלי נעלמה כי המשקל היה 4.200 אני כמובן סירבתי להאמין. בשיחה עם רופא , שקט נפשי שלי נעלם.כי נאמר לי שהמשקל גדול מאוד ורוב הסיכויים שלידה תהיה בניתוח קיסרי. רק דבר אחד הוא רצה לבדוק האם המשקל הגדול בגלל סוכרת
שלא גילו עד עכשיו. אני אספתי כוחות ואמרתי שאנני רוצה ללדת בניתוח ושיכולה להיות טעות בהערכת משקל. הרופא הסכים איתי לגבי טעות אך הזכיר לי שמשקל יכול להיות 10 אחוז פחות או יותר ממה שנקבע. נקבעה שלמחרת אני אבוא בצום לעשות העמסת סוכר של 3 שעות ולפי תוצאה יחליטו על ניתוח או זירוז לידה. שום דבר מהנאמר לא היה מעודד ויצאתי משם במצב נפשי קשה ביותר. כל התוכנית לידה שלי יכלה להשתנות. אבל החלטתי להיות גיבורה וללכת עד הסוף ואם מדובר על זירוז אז הייתי מוכנה לזירוז טבעי כמו דיקור, שימוש בשמן קיק, ששמן הכנתי מראש אך לא השתמשתי נורא רציתי שלידה תתחיל לבד. התקשרתי לאביבה, תומכת לידה שלי וסיפרתי לה חדשות ועל כוונהשלי ללכתעל זירוז טבעי והיא חיזקה החלטתי. ביררתי טלפון של מדקרת ומייד התקשרתי.לשמחתי הצלחתי לקבוע פגישה ועוד יותר שמחתי שמטפלת הייתה עושה ביקורי בית. תוך שעתיים היא הייתה אצלי. בעלי היה נגד כל הדברים האלו והיה מסכים לניתוח בשביל לגמור הכל בלי בעיות הוא לא היה מבין את התנגדות שלי. גם בכל ההכנות שעשיתי כולל תמיכה בלידה הוא לא ראה שום תועלת וכל הזמן אמר ששום דבר לפי דעתו לא יעזור לי. הטיפול שעשיתי לזירוז נמשך כי 45 דקות וכלל דיקור עם מחטים ועיסוי עם לחיצת נקודות רלוונטיות.המדקרת הסבירה לי שהשפעה שונה על כל אחד ויכולה להופיע מייד או במשך הזמן או לא להופיע בכלל. בזמן הטיפול לא הרגשתי שום דברהאומר שמשהו משפיע אלי. כאשר סיימנו והיא הלכה , נחתי והחלטתי מאוחר יותר לשתות שמן קיק ומשעה 12 בלילה אני צריכה להיות בצום בגלל העמסת סוכר. למזלי בעלי היה בעבודה ובת הגדולה אצל אימא שלי כך שיכולתי לנוח ולעשות משתכננתי.
כשהתחלתי לשתות שמן קיק הזדעזעתי מטעם אפילו עם קולה בקושי יכולתי לסבול את זה ואני יכולה לשתות כמעט הכול ולבלוע בלי בעיה כדורים גדולים.הבחילה שקיבלתי משתית שמן השכיבה אותי במיטה .בשעה 22.30 כשבעלי חזר הביתה לא יכולתי להרים ראש להגיד לו שלום. בשעה 23.00 הרגשתי צירים די חזקים קמתי והרגשתי ששילשול הגיע, רצתי לשירותים. כשיצאתי משם פתאום הרגשתי שמים יורדו לי. בבדיקה מצאתי קמה טיפות מים על התחבושת. אמרתי לעצמי שזה בטח בריחת שתן.הרבה זמן לא הייתי בטוחה שזהו זה עד שצבע המים הפך להיות ורוד. ב 12.00 בלילה צלצלתי לאביבה, תומכת לידה שלי ופה חכתה לי הפתעה גדולה, היא אמרה לי שהולכת עכשיו ליולדת שכבר הרבה זמן עם צירים חזקים וכנראה היא מתחילה לידה. סיפרתי לה שגם אני עם ירידת מים וצירים כל 7 דקות אך עדיין מעוניינת לחכות בבית ולעדכן אותה על התפתחות. כשסגרתי טלפון הייתי מדוכאת מאוד מזה שאביבה תפוסה וכנראה החשדות שלי מתגשמות.עד שעה 4.00 הצירים התחזקו וניהיו יותר דחופים.נכנסתי כמה פעמים למקלחת חמה שמאוד עזרה לי. עשיתי גם טלפון לאביבה, היא כבר הייתה בתל השומר עם יולדת הראשונה והציעה לי להגיע גם לב"ח. החלטתי לחכות עוד חצי שעה, לראות שצירים באותה תדירות ואז לצאת לדרך. נכנסתי למיטה ונרדמתי לשעה וחצי.כשהתעוררתי התחלתי לארגן תיק. בשעה 8.00 בבוקר הגענו לתל השומר. בבדיקה שנעשתה לפני קבלה לחדר לידה התברר שאני בפתיחה של 3 ס"מ, ירידת מים ומחיקה של 70 אחוז אבל הרופא שעשה בדיקה התחיל לדבר על ניתוח בגלל הערכת משקל הגדול של העובר ולידה קודמת מכשירנית. אני לא נתתי לו לסיים משפט ואמרתי שאני רוצה לידה טבעית. אז הוא הסביר לי על כל הסיכונים שאני לוקחת על אחריותי כמו: ראש שלא יעבור ספינות, מצב שראש יצא וכתפיים יתעקו-במקרה הזה יכול להיגרם נזק לילד,כמו שבר בכתף. בקיצור דברים מאוד מפחידים ומלחיצים אבל אני רציתי רק לידה רגילה. ב 9.30 בבוקר התקבלתי לחדר לידה ומייד שלחתי בעלי לקנות לי משהו לאכול כי הייתי בצום מהלילה. אביבה כל הזמן הייתה בתמונה וכאשר הוחלט על קבלתי הודיעה לנרי(דולה), ונרי תוך זמן קצר הגיעה.כאשר נרי הגיעה סיפרתי לה בקצרה כמה דברים על עצמי ונתתי לקרוא תוכנית לידה שלי. בהתחלה הייתי מאוד לחוצה בגלל השינוי הלא מתוכנן בתומכת לידה אבל זה מהר מאוד עבר לי.
משעה 10.00 התחלתי תהליך לידה שלי. בהתחלה חוברתי למוניטור ולעירוי ואחות מאוד נחמדה בשם יוספה עשתה לי קבלה, כעבור חתי שעה בקשנו להשתחרר מהמוניטור ועירוי, הרופא בדק אותי ופתיחה הייתה כבר 4 ס"מ הצירים פחות או יותר סדרים ולא כ"כ כואבים.בעזרת נרי עשיתי מקלחת חמה ונעימה עם עיסוי גב ובטן. נרי הדריכה אותי אך לעשות תנועות לקידום הורדת העובר ובעזרתה הייתי מבצעת אותם כל כמה זמן. גם הייתי יושבת על כדור ועושה קפיצות ותנועות שמאוד עזרו לי. עד שעה 15.00 לא הרגשתי אך עבר הזמן.בכל ציר שהיה לי נרי הייתה מעסה לי גב שהיה מטשטש עוצמת הכאב. בבדיקה שנעשתה ב 15.00 הרופא אמר שאין התקדמות בפתיחה וצירים לא כ"כ סדרים. נרי שאלה אצל הרופא האם יכול להיות שיש קרום שלא פקע ואם יפקעו אותו תהיה התקדמות, התשובה הייתה חיובית. הרופא הציע לחכות עוד שעה ואם לא יהיה שינוי, לבצע פקיעת מים.אחרי שעה שום דבר לא השתנה ובהסכמתי המלאה נעשתה פקיעה. הסכמתי להתערבות הזאת כי פחד מכל התמונה שנתנו לי רופאם בגלל צפי לעובר גדול וכל הבעיות שיכולות להיות היו משפיעים אלי.תוך כמה דקות מהפקיעה התחלתי להרגיש שצירים התחזקו. נכנסתי למקלחת ונרי היתה עושה לי עיסוי בכל ציר.במשך שעה החזקתי מעמד והצירים כבר היו מאוד חזקים שלא יכולתי לסבול אותם. פה היתה נקודת המשבר שלי כי מרוב הכאבים התחלתי להיתבלבל בשמות והרגשתי שלא מסוגלת להמשיך ככה. כמה שלא רציתי אבל בסוף החלטתי שאקח אפידורל למרות התוכנית שלי(הכל ניתן לשינוי).נכנסתי למיטה וחוברתי לעירוי, הייתי צריכה לקבל שקית נוזלים.גם נבדקה הפתיחה ולהפתעתי הייתה של 8 ס"מ. תוך שעההתקדמתי מ 5 ל 8 ס"מ וראש ירד לספינה מינוס אחת.כולם מסביבי ביקשו ממני לא לקחת אפידורל כי מקסימום תוך חצי שעה אני אלד, אבל אני לא יכולתי לסבול. העירוי טפטף די לאט ואני ביקשתי מבעלי להפעיל לחץ על השקית והוא עמד ולחץ עם הידיים על השקית ואני כל כמה שניות הייתי מרימה ראש ומסתכלת כמה עוד נשאר. כל ציר היה ארוך והייתי מרגישה שהוא נמשך "שעה". נרי הייתה עוזרת לי לעבור כל ציר, מזכירה לנשום, עושה עיסוי, מרגיע אותי. היא גם אמרה לי שעד שאני אסיים לקבל נוזלים ומרדים יבוא הפתיחה יכולה להיות מלאה ואז לא יעשו לי אפידורל. זה היה מפחיד אותי כי במצב הזה לא הייתי משתפת פעולה. אני רק התפללתי שאספיק לקבל אפידורל.למזלי בזכות התפילות שלי, בעלי שלחץ טוב על השקית העירוי ונרי שדאגה שמרדים מייד אחרישיסיים בחדר קודם יבוא אלי קיבלתי אפידורל ומייד חזרתי לעצמי.עכשיו הרגשתי רגועה ומאושרת שכאב הזה נעלם. בינתיים הוחלט לתת לי אנטיביותיקה בגלל שהייתה לי ירידת מים לפני 12 שעות (למעשה מים ירדו הרבה יותר מ 12 שעות רק לא עמרתי, חשבתי שאצליח לחסוך מעצמי אנטיביוטיקה). גם נתנו לי זירוז כי לידה לא התקדמה טוב. אני לא התנגדתי כי סיכויים לניתוח היו עולים עם הזמן שהלידה הייתה נמשכת. נרי הייתה דואגת כל הזמן לעשות לי שינוי תנוחות. ההבטחה של כולם שאני אלד תוך חצי שעה נמשכה עוד שעה וחצי עד שהמיילדת באה לבדוק אותי ואמרה שאני בפתיחה מלאה וראש למטה. אני לא האמנתי אך המיילדת התחילה להכין מיטה וציוד ללידה. ענת ככה קרו למיילדת המקסימה שקיבלה לידה, אמרה לי שעכשיו אני צריכה להתחיל ללחוץ. לא האמנתי ואז ענת לקחה יד שלי ונתנה להרגיש ראש של העובר אבל זה לא שכנע אותי גם. אז נרי יצאה מהחדר ומייד חזרה עם מראה גדולה והעמידה אותה מולי. עכשיו לא יכולתי להגיד שום דבר כי ראיתי טוב מאוד ראש שעומד לפני יציאה. ביקשתי מענת לשמן פרנאום עם שמן שקדים ולהימנע מחתך, הסברתי שעשיתי תרגילים עם מכשיר epi no והיא אמרה שנירא לה שאין צורך בחיתוך כי מקום רך וגמיש.שהכול היה מוכן התבקשתי ללחוץ.
שלב הלחיצות היה די קשה ומרגש ,כל לחיצה שעשיתי ראיתי התקדמות במראה וזה עזר לי מאוד. תוך 5 דקות הבן שלי היה בחוץ ומונך אלי ואני בוכה ומאושרת צעקתי שלא מאמינה שזאת אני , אני שהצלחתי למרות הכל.כמה דקות של איפוריה הבלתי ניתנת לתיאור המדויק ובינתיים ענת חתכה חבל הטבור והחמוד שלי התחיל לבכות. בעלי היה בשוק מהלידה אך לא שכח לצלם אותי עם התינוק. אחרי כמה דקות לקחה ענת תינוקי לשקול ולהלביש ואז ראינו משקל ונדהמנו 4.310כאשר שיליה יצאה ענת בדקה שהכל תקין היא אמרה שגם פרנאום שלם ללא שריטה. מרוב האושר הייתי בעננים. לידה זאת באמת הייתה חוויה.
שעתיים אחרי עברתי למחלקת יולדות והרגשתי מצוין ,מלאת כוחות לא עייפה. הצלחתי לישון כמה שעות והתעוררתי באחד בלילה עם רצון מייד ליראות בן שלי. קמתי והלכתי לתינוקיה. להפתעתי הרגשתי מצוין חוצ מסחרחורת לא היה עצלי כלום. הכי מדגים היה לגלות שאני יכולה לשבת ולקום כרגיל בלי שום בעיה או כאבים באזור הפרנאום, לא כמו שהיה לי אחרי לידה ראשונה (בגלל חתך ותפרים).נשארתי במחלקה יומיים וא"כ עליתי למלונית לעוד 3 ימים. זה היה מספיק זמן בשביל לנוח ולהתפנק.
לסיכום: החלום שלי לחוות חווית הלידה התגשם ואני מאוד מאושרת.
הכל זה בזכותכם, אני רוצה להודות לרותי, טובה, אילנה אתן עזרתן לי מאוד, תודה ענקית לכל הבנות על תמיכה שנתתן לי ושאתן ממשיכות לתת אחד לשניה. בלי עזרה של תומכות לידה אביבה ונרי לא הייתי זוכה ללידה חלומית הזאת.אני מאוד מודה לנרי ליפשיץ שליוותה אותי בזמן הלידה ולאביבה גרבובסקי שתמכה בי לפני הלידה וממליצה בחום אליהן.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
