בעצם הכל מתחיל ונגמר בזה שעוד לא חגגנו לשבות יום הולדת.
היא נולדה לפני שנה ושבוע.
אז מה? אז מעצבן!
חודש נובמבר גדוש אירועים שמחים במשפחה שלי- שלושה ימי נישואין ושלושה ימי הולדת. מגניב? ככה חשבתי עד היום.
כבר לפני שנה תכננו, אחותי ואני, את יום ההולדת המשותף שנחגוג לשבות וליקיר (האחיין שלי, שנולד 3 שבועות לפניה). לפני חודשיים הזכרתי, קבענו שנזמין את כל המשפחה אליה הביתה (רציתי בקיבוץ, אבל אחותי החליטה לצרף לחגיגה גם את חנוכת הבית שלהם), ונדאג יחדיו לתוכן. החלטנו לחגוג באותה הזדמנות גם את השמחות המשפחתיות האחרות.
לפני שבועיים עשינו סבב בין כולם (ההורים, האחים) וסכמנו על תאריך מסויים, השבוע, שנוח לכולם. יומיים קודם אחותי נזכרה שבעצם לא נוח לה. קבענו תאריך חדש, אחרי שבוע- לא נוח לאחי הגדול. תאריך חדש, בעוד שבועיים- שוב לא נוח לאחותי. אוווווווף!!! הערב שוחחתי עם אמא והיא הציעה שנחגוג כבר בחנוכה. בטח, יקיר כבר יהיה בן כמעט שנה וחודשיים, שבות- שנה וחודש. אה, וחנוכה זה תאריך יום ההולדת של האחות הגדולה של יקיר.
נו, אז תגידו- מה את מתעצבנת, בסך הכל יום הולדת שנה. תגידו (כמו אמא שלי)- הם קטנים ובכלל לא יודעים שיש להם יומולדת. תגידו- העיקר שחוגגים, וכמה שיותר שמחות- יותר טוב.
אל תגידו!! כי האמת היא שלילדים הבכורים שלנו דאגנו לחגוג בדיוק בתאריך. כן, את יומולדת שנה. לילדים הבכורים שלנו כולם קנו מתנות "שוות"- כן, ליומולדת שנה. לילדים הבכורים שלנו יש באלבום תמונות של עצמם, מאושרים ומיוחדים ביומולדת שנה.
אז נכון, יש לא מעט יתרונות בלהיות "לא בכור"- אח גדול, הורים מנוסים, המון צעצועים... אבל איפה ההתרגשות? איפה החגיגה? זה לא הוגן!
אה, ובמשפחה של אליאב החליטו פשוט להתעלם. והם נורא אוהבים אותה, שלא תחשבו אחרת, אבל... נו, אתן יודעות- זה בסך הכל יום הולדת ראשון לילד השני...
|
תוכן ההודעה:
|