פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

19/12/2004 13:49 roniti מאת: סיפור הלידה של אנה כותרת: סיפור הלידה של אנה מתחיל בעצם בסיפור הלידה של נעם, לפני ארבע שנים ושלושה חודשים. נכנסתי אז להריון בלי באמת להתכוון, בטח מבלי לתכנן. אמיר עוד היה סטודנט, וברקע אבא שלי האהוב חולה במחלה קשה ופטאלית. בדיעבד - הגוף שלי ידע יותר טוב ממני וזימן את ההריון ההוא, שיביא קצת אור ושמחה למשפחתי העצובה ויזכה את אבא היקר שלי ז"ל בנכדה יחידה. למרות כל העצב והחרדה מסביב למצבו המידרדר של אבי, ותוך כדי נסיעות הלוך ושוב לירושלים, חוויתי עם נעם הריון נפלא. העליתי המון במשקל, אבל זה לא הפריע לי לאהוב את הגוף שלי ולהרגיש הכי יפה בעולם. הרגשתי שהמצאתי את הבריאה, הצטלמתי בעירום, ביליתי כמעט כל ערב בים עם אמיר, פגשתי חברות, ניצלתי כל יום שטרם הורות, ככל שיכולתי.. בלידה עצמה לא היו הרבה דרמות: התחילה בירידת מים, בשלוש לפנות בוקר בין שישי לשבת, המשיכה באשפוז ובליל צירים קסום (יש דבר כזה!) לבד, אני ואמיר, במחלקת נשים בליס (לדעתי שכחו אותנו שם). היה כואב, אבל כאב טוב, אם אני מצליחה להיות ברורה. ובכל מקרה זכורה לי חוויה חיובית מהלילה ההוא. איכשהו כאשר נזכרו בנו כבר נהיה בוקר, והייתי עם פתיחה של 7 אצבעות. צ'יק צ'אק הועברתי לחדר לידה, מקלחת, אפידורל ואחרי 50 דקות נעם הייתה בחוץ, אחרי שתי לחיצות בלבד. אצלי הדרמה מתחילה אחרי הלידה. חוויתי אז פוסט קשה, רווי דמעות ומכשולים, חרדות ופחדים. זה התחיל באשפוז של נעם למשך שבוע בגלל צהבת, המשיך עם זה שלמרות הרצון האדיר לא הצלחתי להניק, ונכנסתי לרוטינת שאיבות – מתכון בטוח לייאוש - ככה ארבעה חודשים תמימים, כל שלוש שעות פונקט ביום ובלילה. אבל הכי זכור לי מהתקופה ההיא - הלבד שלי. חברתי הטובה נסעה ללימודי תואר שני בניו יורק ממש שבוע לפני שילדתי, חברה נוספת שאהבתי ניתקה משום מה קשר כבר בהריון – וסופית עם הלידה, חברה שלישית היתה בתל אביב אמנם, אבל עסוקה בלימודים ובלהיות רווקה מגניבה, אמא שלי בירושלים סועדת את אבי, ואמיר מתמרן איכשהו בין לימודים לעבודה כברמן בבית קפה. ילדתי בסוף ספטמבר ונכנסנו לחורף, המון ימים בתוך בועת אמהותי הצעירה, רחוקה מהדרמה של ירושלים ומרגישה אשמה על כך, לא נותנת לעצמי ליהנות באמת ממשהו – כי הרי אבא שלי גוסס.. העולם מסביב רוחש אבל לנו, לנעם ולי, היה את השעון הפנימי ההזוי שלנו, שבו אין יום ואין לילה, ויש ימים ארוכים בהם אני שוכחת לאכול, כמעט שוכחת לצחצח שיניים.. הרגשתי כל כך מנותקת, לפעמים יצאתי איתה החוצה לרחוב רק כדי לראות שהשמיים עוד למעלה והאוטובוסים למטה. שיש עוד חיים וגם אנשים מבוגרים שהולכים ובאים. המון לילות בלי שינה – נעם לא אוהבת עד היום לישון. גם כשכבר נגמר החורף ויצאתי סופסוף לגינה תמיד איכשהו מצאתי את הפינה הכי רחוקה מגדוד האמהות. הייתי לבד. בתוכי פנימה רחשו כל הזמן החרדות והפחדים. דאגות. אני זוכרת את הוירוס הראשון שנעם חטפה, בסך הכול היה לה קצת חום, אבל אני חשבתי שהיא עומדת למות. כל הלילה אחזתי אותה בזרועותיי והסתכלתי עליה, לראות שהיא לא מתה. בשש וחצי בבוקר אמיר, ששלוש שעות קודם לכן איבד כבר את הסבלנות ועבר לישון בסלון - מצא אותי בחדר ערה, מסתכלת עליה ובוכה - כן, ילדה שלי, הצלחנו לעבור את הלילה..אח, מלכת דרמה שכמותי. ככה נראו אז הדברים. יש לי זיכרון כל כך רע מהפוסט הקודם מאז וכמו שכבר הספקתן להכיר קצת – אני טיפוס לא רגוע בעליל, עם נטייה קלה להיפוכונדרייה ונטייה קשה לדאגנות יתר, שלא לומר חרדתיות. אנשים שמכירים אותי הרבה זמן טוענים שלא הייתי כזאת, ושהשתניתי מאוד עם המחלה של אבא שלי. לפני שנתיים שוב נכנסתי להריון, שוב לא מתוכנן. ההריון ההוא תפס אותנו בזמן מאוד לא טוב. אני הייתי במשבר נוראי אחרי מות אבי, משבר שכמעט חיסל לי את חיי הנישואים. גם אמיר היה בעניינים משלו. ההריון ההוא נגמר בהפלה טבעית. ולפני עשרה חודשים התחיל ההריון של אנה. כל כך רציתי בו! ההריון עבר בשלווה ובשמחה. החיים נכנסו סופסוף לאיזה מסלול נעים ומאוזן (יחסית), עם אמיר תקופה טובה. יש אהבה. LIFE IS WHAT HAPPENED TO U WHILE U WHERE BUSY IN MAKING OTHER PLANES השורה הזאת של לנון ליוותה אותי כל ההריון. עבר כל כך תוך כדי. ואז פתאום בשבוע 36 – צירים, אתן בטח זוכרות. מאז (זה היה לפני חודש וחצי!!) ועד הלידה הייתי בטוחה שהיום זה קורה. הסוף היה כבר מורט עצבים ומי היה מאמין שאסחוב עד שבוע 41.. והנה, (סופסוף אני מגיעה..)ביום שישי לפני שבוע, צירים. לא, אני לא מדמיינת. הם מאוד מוחשיים. לא סדירים אמנם אבל הם שם. אמא שלי מגיעה מירושלים, הזמנתי לה ולנעם כרטיסים להצגה. איך שהן הולכות אני מקבלת כוחות ומתחילה לקרצף ולסדר את כל הבית, מכונה רודפת מייבש, ניקיון במקרר, סדר בחדר של נעם, אקונומיקות. בתחתונים – טיפת דם קטנה. לחצון קטן – שנפתר במחי חיפוש קליל במנוע הפורום – כן, אחרי נפילת הפקק הרירי ייתכן דימום קל. הייתי אמורה לנסוע לביקורת בליס, אבל מכיוון שהרגשתי שאני הולכת לכיוון של לידה (והפעם באמת!) החלטתי לדחות את זה. בינתיים נעם ואמא שלי חוזרות, גם אמיר חוזר מהעבודה, והיום עובר עלינו בנעימים – ברקע הצירים לי והנדנודים של אמי ושל אמא של אמיר שנלך כבר לבית היולדות. ממש לא בער לי. בכל זאת בחצות וחצי, אחרי שהצירים התחזקו ונעשו תכופים (כל ארבע דקות) התארגנו, ומאושרים יצאנו לרחוב לתפוס מונית. אנחנו הולכים כדי לחזור עם תינוקת!! הייתי בטוחה שאני מגיעה וכולם מתעלפים מהגיבורה שאני, איך ככה העברתי כל היום צירים בבית, ובטח הפתיחה שלי היא כבר מינימום 12 וכו'. הגענו, מוניטור, בדיקה, והאחות המיילדת אומרת לי משהו בסגנון: תשמעי, כלום, פתיחה של שתי אצבעות, צוואר אחורי שלם, את אפילו לא קרובה. תיכנסי לרופא ונשחרר אותך הביתה. מה??. איך זה יכול להיות? כל כך התאכזבתי. הרופא אמר אותו דבר והגדיל לאמור ולהלחיץ בהערכת משקל של 3700. אין מצב שאני לא לוקחת אפידורל אמרתי מיד לאמיר, היא הולכת לקרוע לי את ה----(קושלאמאשלי). אמיר מיד מהנהן – בכלל לא ברור לו איך שקלתי לעבור לידה ללא אפידורל. אנחנו מטיילים בחוץ כי אני ממש לא מוכנה ללכת הביתה, ובינתיים הצירים נעשים תכופים יותר ויותר וכואבים מאוד. אמיר חצי מעולף – עם ציפורן חודרנית ברגל, כתף תפוסה ואפטה אימתנית בגרון. בקושי עומד על הרגליים (דבורי – נזכרתי בך ובארנו ערב לידתה של נעימה..) ואני מעבירה איתו איכשהו את הצירים בחצר הקטנה של ליס. עולה ויורדת במדרגות בעוד הוא יושב לרגע, קר בחוץ ויש לי ממש בחילה מרוב כאבים. נכנסים שוב להיבדק. פתיחה של שתיים וחצי. או, יש התקדמות. עדיין לא מתייחסים אליי ברצינות. ממשיכים להסתובב והכאבים כבר עזים. אני מבררת אם אפשר לארגן לי מקלחת – התשובה היא שלא. בדיקה נוספת – פתיחה של שלוש!! אנחנו יוצאים לעוד סיבוב והכאבים כבר מטריפים אותי. באמצע הסיבוב אני בורחת פנימה בריצה – דחוף לי להגיד להם כבר עכשיו שיודיעו למעלה שאני רוצה, תיקון – דורשת, אפידורל. מכניסים אותי לעוןד בדיקה – פתיחה של ארבע אצבעות. יאללה, לחדר לידה. מהשנייה הזאת ועד שאני היתה בחוץ עברו 18 דקות בלבד, שבמהלכן עלינו במעלית לחדר הלידה, נכנסתי להתקלח (אח איזו הקלה) וכבר במקלחת הרגשתי שאני חייבת ללחוץ. הטסתי את אמיר לקרוא לטרי, המיילדת (אתיופית יפהפיה ואנטיפתטית באותה מידה), ששלפה אותי מהמקלחת אפילו בלי לנגב. בדיקה העלתה שאני בפתיחה מלאה..אני חייבת ללחוץ אמרתי לה, אז תלחצי, היא עונה. אפידורל כבר לא יהיה לנו פה – בקול מתחנן אני מבקשת לפחות שישימו לי שמן (איזו היסטריה..אני אלד ללא שיכוך כאבים – עוד התפלק לי בחצי קריצה משפט לאמיר – "שיט, אז בכל זאת תהיה לי לידה טבעית"..) ולוחצת. טרי עוצרת אותי ואני מתה להמשיך ללחוץ. אחרי כמה שניות הראש בחוץ. כולם המומים כולל אמיר כולל כמובן אותי. עוד לחיצה והיא כולה בחוץ. איזו הקלה...אני רועדת מהתרגשות רעידה קלה. איזו תחושה משונה. ריק לי פתאום בבטן. ישר אני רוצה לחבק את הדבר הכחלחל הזה שנפלט ממני..יפה שלי, חמימה שלי, אמיר מרוגש מאוד, וגם אני. מרגישה טוב סך הכול, קצת מסוחררת מההתרחשות המהירה. אנה נולדה בשלוש לפנות בוקר בין שישי לשבת. לא יודעת איך – אבל בכלל לא נקרעתי בטירוף. קרעון קטנטון ספונטני אחד, ותפירה בלי שיכוך (צרחתי כמו משוגעת) של תפר בודד, שאחרי יומיים ירד איכשהו תוך כדי מקלחת. אפילו עירוי לא הספיקו לתת לי – ואני כמובן מאושרת על כך כי שונאת עירויים ומחטים. אז זו היתה הלידה. אבל אצלי הרי הפוסט הוא הדרמה, זוכרות? אז בינתיים טפו טפו הרבה יותר טוב מאז, הצלחתי (אמנם אחרי פצעי מדמם שהצליח להבהיל אפילו את אסתר גרוניס) להניק – עדיין גודש וכאבים פה ושם אבל אנה יונקת! ואני כל כך מאושרת מזה פיזית אני אחלה אנה התגברה מהר יחסית על צהבת ילודים עיקר ההתמודדות היא ברמה הרגשית מול נעם שלי, אהובתי הבכורה, שאיבדה את במת היחיד, ועם כל כמה שהיא מדהימה ומקבלת את אנה היא חווה קושי ועצב, הכול לפי הספר, והילדה, איך לומר, דרמטית לפחות כמו האמא.. סך הכול אושר גדול, אמיר מחובר ומאוהב בקטנה, כולנו מאוד ביחד, בית של בנות (כשאמיר חוזר הביתה מן החוץ הוא אומר שהוא מרגיש כמו בביקור בבה"ד 12..). מקווה שנעם תסתגל במהרה. אנה ישנה די הרבה, אוכלת, תינוקת קלאסית (אני לא רגילה לתינוקת שישנה..אבל נראה לי שאתרגל די מהר). הרבה זמן פנוי אין לי ולכן גם רק עכשיו נכנסתי. אני עסוקה בפוסט שלי. רוצה שהוא יהיה טוב וימחה את הפוסט הקודם. רשימת תודות: לאל, כן, מה לעשות. תודה שעבר בשלום, תודה שהיה קל, תודה על המתנה המהממת הזאת שקרויה אנה. לאמיר, האיש של חיי, כל מילה מיותרת.. לאמא שלי, על העזרה הרבה לשיפי – על דימוי ניפוח הבלון – בזמן הצירים לא הפסקתי לברך אותך על כך.. לרינת א' – על הדאגה והטלפונים, אשה מקסימה ואהובה שכמותך.. ולכולכן, על הברכות המרגשות, על שהייתן כאן בשבילי בכל החודשים האחרונים ועל שאתן פשוט אתן! אוהבת המון מתוך ערימות הבגדים, החיתולים והמגבונים, רונית תוכן ההודעה: תגובות נוספות 19/12/2004  13:56 שמחה להיות המברכת הראשונה- מזל טוב גדול ופוסט קליל (ל"ת) - ריני 19/12/2004  13:59 איזה סיפור מרגש! המון מזל טוב ופוסט קל (ל"ת) - יעל* 19/12/2004  13:59 וואו, איזו לידה קסומה - ליאורקה 19/12/2004  14:2 רוניתי, מתוקה... - אפרת של. 19/12/2004  14:7 רונית - סיפור מרגש, הלוואי על כולנו כאלה לידות, - את גדולה ! (ל"ת) - אמא ל-3 19/12/2004  14:9 רוניתי - יולה של גור וניב 19/12/2004  14:11 רוניתי!!!! - ליאתיתי 19/12/2004  14:17 רוניתי נשמה.. - רונה 19/12/2004  14:30 איזה מרגש! איזה יופי של סיפור לידה. - shachar 19/12/2004  14:44 רוניתי יקרה - טלמ 19/12/2004  14:48 רונית, ואוו - עידית של שחר 19/12/2004  14:50 רוניתי יקירה - גימלית 19/12/2004  14:52 רוניתי - יופי והמון מזל טוב , פוסט קליל שפע חלב ואושר רב! (חרוז) (ל"ת) - מיכל של איל 19/12/2004  15:7 רוניתי! - מירבת 19/12/2004  15:14 רק אושר (ל"ת) - HILLA 19/12/2004  15:14 סיפר מדהים!!!! מאחלת לך פוסט שפוי ורגוע... (ל"ת) - רינתני 19/12/2004  15:22 רוניתי המקסימה - רוני 19/12/2004  15:32 ריגשת אותי עד דמעות - טלי של יונתן ואורי 19/12/2004  16:8 מקסימה, המון מזל טוב! :) (ל"ת) - סאלוש 19/12/2004  16:23 רוניתי, המון מזל טוב ואושר! - שירלי2 19/12/2004  16:38 רוניתי , מרגש ומקסים! מאחלת שגם הפוסט יראה ככה. (ל"ת) - מירי2 19/12/2004  16:50 אוי רונית, עושה חשק לעוד ועוד... שרק תהני מהכל ובבריאות! מזל טוב! (ל"ת) - ענבל 19/12/2004  16:59 רוניתי!!!!!!!!!!!!!!!!!! - דבורי 19/12/2004  17:25 Mazal tov - tatah 19/12/2004  19:9 רוניתי - המון מזל טוב - תמר נ. 19/12/2004  19:24 רוניתי, המון מזל-טוב - יעל.ש 19/12/2004  19:39 מזל טוב מזל טוב מזל טוב - ורד שלשחר 19/12/2004  19:53 מזל טוב להולדתה של אנה! - שירין 19/12/2004  20:20 מזל טוב! - אריאלה 19/12/2004  20:25 יו, מזל טוב... - לירון של שקד הדר ויערה 19/12/2004  20:45 רוניתי, מזל טוב - עדי אמא של יובל וגיא 19/12/2004  21:0 מזל טוב! - שרה 19/12/2004  21:22 רוניתי - לירון 19/12/2004  21:32 מזל טוב רוניתי!!! אושר ובריאות לכל המשפחה! (ל"ת) - דבי 19/12/2004  21:46 רוניתי מזל טוב מזל טוב. סיפור מקסים 18 דק' וואלה הלוואי על כולן! (ל"ת) - דנה 19/12/2004  22:6 רוניתי - במבי 19/12/2004  22:23 roniti! - דובת גריזלי 19/12/2004  23:8 איזה סיפור יפהפה- איזו לידה!! מזל טוב (ל"ת) - עוד שין 19/12/2004  23:45 מזל טוב! סוספוף יצאה, איזה יופי! - דניאלה 20/12/2004  0:2 רוניתי, איזה סיפור מקסים, מזל טוב - נועה 20/12/2004  0:12 רוניתי - iriti 20/12/2004  7:56 מזדנבת עם איחולים חמים, מזל טוב ושפע חלב, היו בטוב טוב טוב !!! (ל"ת) - זהר 20/12/2004  8:43 מזל טוב, ואנחנו פה לשעת הצורך(אני בטוחה שאני מיצגת את הרוב ב"אנחנו כאן") (ל"ת) - מופ 20/12/2004  9:25 וואי איזה לידה מהירה !! מזל טוב !! מאחלת לך שיהיה קל ונעים לכולכם. (ל"ת) - נוני 20/12/2004  10:39 כיף לקרוא! - ליאתה 20/12/2004  11:43 תודה לכל המגיבות המרגשות..איזה כיף לחזור לכאן! וגם מילה על ליס - roniti 20/12/2004  11:46 מזל טוב! הרבה נחת ופוסט קל! רוניתי, מה זה דימוי ניפוח הבלון? (ל"ת) - אלישבע 20/12/2004  11:58 roniti איזה יופי של סיפור מחייך - אופירה 20/12/2004  13:57 רוניתי אהובה - רינת א' 20/12/2004  16:57 רוניתי - עינת מ 20/12/2004  18:35 רוניתי מתוקה, מזל טוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! - ורד ג. 27/12/2004  10:14 סיפור מקסים של יולדת מקסימה - גיורא

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש