|
8/3/2005 22:56
|
אביטלל
|
מאת:
|
כבר שבוע עם פתיחה, מחיקה וצירים-עד מתי??ושאלות לגבי הזירוז הרפואי-האם יתכן שהגוף לא ידע ללדת?
|
כותרת:
|
אני כבר שבוע מתלבטת אם לפתוח הודעה.אז תסלחו לי על דחיקת הדיונים.
ובכן, אני כבר שבוע אחרי התאריך המשוער. מסתובבת מיום חמישי עם פתיחה של 2.5 ומחיקה 70%. הצירים באים והולכים ושום דבר לא מתפתח. כבר שלוש פעמים היו לי גלי צירים מלווים בריקון מערכת העיכול (שלשולים) וחשבתי שזה זה
ואחרי האינטנסיביות הרגשתי צורך עז לשכב לנוח. הצירים הלכו ושככו והתעוררתי ליום חדש.
אני כבר אחרי העצבים והחוסר שקט והמריבות עם בן הזוג והציפיה הדרוכה. עכשיו אני פשוט מקבלת את הבוקר ומנסה להעביר את היום בצורה הכי נעימה ושפויה.
מה לא עשיתי? קיימנו יחסים, שרק החריפו את הצירים וזהו. אני הולכת הרבה. עושה יוגה, מידיטציות. אפילו שטפתי רצפה ואפיתי חלות לשבת (כן. כבר הייתי מוכנה לעשות הכול, עד כמה שזה נשמע מגוחך ולו רק שהצירים האלו יביאו עמם את הלידה המיוחלת).
הדבר הטוב שקורה הוא שהצירונים האלו מזכירים לי עד כמה הכאב של הלידה הוא כאב שמביא עמו ברכה. ועד כמה שאפשר לקבל אותו עם גוף פתוח ובאהבה. לא להתנגד אליו. אני ממש מתגעגעת לכאב המציף את הגוף- זה שבסופו יש תינוק.
אז מה רציתי לשאול? כמה זמן זה יכול להמשיך? עוד שבוע? אני לא אעמוד בזה... מתי מתחילים לאיים על היולדת בזירוז? ואם אני אגיע למצב הזה איך ניתן להימנע מכך? האם הגוף לא מספיק חכם לדעת מתי להוציא את התינוק? אם מסרבים בתוקף לזירוז בסוף הריון- האם באמת אני מסכנת בכך את חיי העובר? (במידה וההריון היה תקין והערכת המשקל סבירה). האם באמת יכולה להיות "שיליה זקנה" שלא תדע להפרד מהעובר ללא התערבות רפואית?
ושאלת אפינו- בהריון הראשון הייתי תלמידה חרוצה ויצאתי שלמה וחזקה. הפעם התאמצתי פחות, ולא הספקתי להגיע למקסימום המתבקש. הבנתי שכשיש פתיחה אז אסור להתאמן. אבל כבר שבוע עבר, ואני טיפה מוטרדת. האם הגוף אכן יזכור את גמישות הפירנאום של הלידה הראשונה? האם אפשר להמיר את האפינו בעיסויים או שגם הם אסורים בפתיחה? מישהי יודעת?
תודה למי ששרדה עד כה
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
