זהו היום השני הכמעט מלא שאני מלווה את הנסיך לגן החדש, החלטתי לרשום כבר כי הוא ממש משתעמם איתי וצמא לחברת ילדים (בן שנה וחצי) שבוע לפני כן הגענו לסירוגין כד שיסתגל לסביבה, ומיום ראשון אנחנו מופיעים..מקרוב לתשע עד אחת בערך..רק שלמטםלות כבר נמאס לראות אותי וביום ראשון-הראשון "נעלמתי לו" לשעה וחצי והן קראו לי שאשוב והוא היה נורא בוכה..והתעורר למחרת עם דלקת אוזניים חריפה, הלכנו שוב לגן יום שני,ולא נעלמתי לו, וכך גם היום..ישבתי בצד, ושהוא חיפש אותי הוא פרץ כל פעם בבכי עמוק, ואז הופעתי..הוא נצמד אליי, והרפה שהבין שאמא לא נעלמת. מה שבטוח הוא שיותר לא אעלם לו..ואפרד לשלום לפני שאשאיר אותו בגן, אבל עדיין נראה לי שהוא לא יירגע, כי הוא ניסחף לבכי עם שיעול קרוב להקאה..וממש נקרע הלב... שהלכנו היום, אמרה לי הגננת והמטפלות-מחר את באה משאירה אותו והולכת. לי זה נראה אכזרי..ומהיר מידי..מה דעתכן?! נורא קשה לנו. אני רוצה שהוא יתרגל ותהיה לו "נחיתה רכה"..ומצד שני מרגישה שהן ממש מתעצבנות מנוכחותי..והן טוענות שאני מרגילה אותו לנוכחות שלי ואחר כך זה יהיה לו יותר קשה..אני חושבת שיתרגל למקום, יראה שאמא מכירה את המטפלות, ויתרגל אליהן בעצמו..כמו שלדוגמא הוא ישאר אצל הדודות שלו..ואז יוקל לכולם..והכי חשוב לו. מה עושים?! תודה
|
תוכן ההודעה:
|