בנות יקרות, התלבטתי אם בכלל לפתוח את ההודעה, לכתוב בשם בדוי או לא, אבל אני מרגישה שנכון יהיה להיחשף דווקא בשמי, דבר שהוא לא קל לי. כתבתי כבר שבעלי נסע לחו"ל לשבועיים, אבל לא כתבתי למה: בקיץ, הוא יהיה בן 40 , וחמותי קנתה לו כרטיס טיסה לאחיו שחי בחו"ל. אחיו מוסיקאי מאד מוכשר וחי כמה שנים בוינה. גלעד והוא לא התראו זמן רב, והיא חשבה שזו הזדמנות לבקרו (אם אתן שואלות אותי היא היתה צריכה לקנות לשנינו כרטיס טיסה אבל נעזוב את זה כרגע...) התכנון המקורי היה שיסע רק ל 5 ימים. א-ב-ל - לבעלי יש חלום נעורים , והוא להיות מנצח (בתזמורת). החלום הזה כל פעם צץ ועולה, נחבא איפושהוא בתוך ליבו, ומידי פעם עולה - כשיש איזשהוא קונצרט, מנצח שבא לארץ וכו'.. יש לגלעד חבר שחי בגרמניה ומאד הצליח שם כפסנתרן. כל פעם שהם מדברים החבר אומר לו שהוא יכול להצליח כמוהו, אם רק יתאמן מספיק שעות ביום. ועכשיו שהחבר שמע שגלעד בוינה, הוא הציע לו לקבוע מבחן עם הבוס של אחיו, ולבוא אליו לשבוע כדי להתכונן למבחן. ולכן הנסיעה התארכה בשבוע. גלעד אומר לו שהוא עובד ויש לו ילד והחבר אומר - תעזוב הכל ותתאמן כל היום, גם אם הילד בוכה, גם אם אשתך צועקת... רק כך תצליח. אבל - גלעד הרבה הרבה פחות מוכשר ממנו, כל מי שמבין במוסיקה, כולל אחיו וכמה אנשי מקצוע שבחנו אותו, אמרו לו הוא חייב לרדת מהחלום הזה, שהוא לא מספיק מתאים וכו'. חוץ מזה יש לו כרגע התחייבויות - משפחה לפרנס, והחבר רווק , וחי עם זמרת בת 38 שלא רוצה ילדים - חיים אחרים לגמרי. זו הסיבה שאנחנו בטיפול זוגי, כי הדבר הזה, שנחבא כל הזמן כמו ניצוץ וכמעט נעלם, כל הזמן חוזר ומוצת ע"י משה, החבר שאני בטוחה שיש לו כוונה טובה אך לא מבין את מורכבות העניין והשפעתו על חיינו. בעבר זה פחות הפריע לי, וגם קיויתי שאו שהענין יתפתח או שיגנז ועכשיו כבר מתחיל להיות לי קשה עם זה. אולי בגלל ההריון או שפשוט נשחקתי במשך 3 השנים שאנחנו ביחד. הפסיכולוגית מעודדת את גלעד להחליט מה לעשות עם עצמו - כי הדבר הזה בולם אותו בכל תחומי החיים, ולמעשה אולי משמש כתירוץ לכך שהוא לא מוצא לעצמו עבודה נורמאלית, אנחנו לא עוברים דירה ועוד.. אתמול דיברנו וגלעד אמר לי שהוא עשה את המבחן והמנהל אמר לו שהוא לא מספיק טוב. הוא דיבר עם משה והנ"ל אמר לו שהוא צריך רק להתאמן יותר והוא יצליח. משה הוא היחיד שחושב כך, אך יש לו השפעה רבה על גלעד כי הם חברים קרובים וגלעד מעריץ אותו. הוא קורא לו "האב הרוחני שלי". היום כבר קצת כעסתי, כי באמת, הבן אדם עבר כבר עשרות מבחנים, בכולם אומרים לו שהוא לא טוב, לא מתאים, וזה כבר הולך ונהיה פתטי. והמשה הזה לא מפסיק לעודד אותו כל הזמן! דיברתי עם הפסיכולוגית והיא הציעה לי שעד שנבוא אליה, שאני אדבר עם המשה הזה, ואנסה להסביר לו את מורכבות העניןועד כמה זה מזיק לגלעד כאדם, כאבא וכבן זוג. עד כמה זה חשב לגנוז את החלום הזה ולהמשיך הלאה למשהו חדש. אבל אני כ"כ כועסת על המשה הזה שלא בא לי בכלל לדבר איתו. ועוד דבר - לא מרגיש לי כ"כ נכון לעשות לגלעד משהו "מאחורי הגב". יש אפשרות גם שאחיו או חמותי ידברו איתו אבל גם לא בא לי לערב בזה אחרים.. אני כבר מיציתי כאמור את האפשרות שאני אדבר עם גלעד על משה, כי הוא לא מוכן לקבל את האפשרות שמשה טועה... מה דעתכן? מה לעשות? אני ממש חסרת אונים מרגישה שכלו כל הקיצין, ובאיזהוא מקום גם כועסת עליו שהוא בחו"ל ואני פה , בהריון ועם ילד קטן , ועבדת משרה מלאה, ואין לי כמעט עזרה ואפילו לא עוזרת בית, ואם לפחות היה יוצא מזה משהוא אז ניחא, אבל פה זה רק בזבוז זמן, לא לכאן ולא לכאן, תקוע כמו איזה פלוץ... והוא יחזור מחו"ל לא עם אנרגיות של חופשה אלא בטח במצב ירוד בגלל הכישלון שלו, כך שאפילו אין לי למה לצפות. חשוב לציין שאנחנו אוהבים אחד את השני, יש הבנה ויש כבוד, אנחנו רבים ומשלימים כמו כל זוג "נורמאלי" אבל אני פוחדת, שבסופו של דבר זה לא יועיל לחיים המשותפים שלנו, אלא יזיק להם, במיוחד שעוד מעט ב"ה תצטרף עוד תינוקת למשפחה שלנו מה שיוסיף לחץ לסיר הלחץ המשפחתי שגם ככה מבעבע..
|
תוכן ההודעה:
|