בנות יקרות, לא יודעת אם יש הצדקה למה שעשיתי ואם זה נכנס לקטגוריה של פראנויה, היסטריה או טירוף רגעי אבל מקרה שהיה כך היה:
היום בבוקר, כמו בכל בוקר לקחתי את הפשושה לגן. היא מתה על הפעוטון, 2 גננות מקסימות , 6 ילדים כולם פחות או יותר באותו גיל. היא תמיד שמחה ללכת ואוהבת את הגננות. היום הגענו ראשונות ופתאום תקף אותי פחד….. מה אני אשאיר אותה לבד עם הגננות ? מה אם יעשו לה משהו "לא מוסרי" (לא מוסרי פתוח לכל אינטרפרטציה פרנואידית שעוברת לכן בראש). ניסיתי מיד לבטל את המחשבה הטורדנית וחסרת הבסיס אבל משום מה לא רציתי ללכת, והתישבתי לשחק איתה על הרצפה בתקווה שיגיעו בינתים האחרים. היא כמובן ישר נכנסה לענינים ושכחה ממני די מהר, הגננות רמזו שאולי זה הזמן להעלם (והן דיי צדקו) אז הלכתי. עשיתי סיבוב והמיני פראנויה שבניתי לי בראש תפשה מימדים ותאוצה. סובבתי ת,אוטו והחלטתי לחזור לבדוק. בינתיים הגיע עוד ילד ומהגננות שראו אותי מהחלון לא יכולתי לברוח אז החנתי ועם התרוץ הכי בנאלי שיכולתי לחשוב עליו באותה שניה נכנסתי חזרה ושאלתי אם בטעות השארתי שם את הנייד ??? הרגשתי ככ אבל ככ מפגרת, ביחוד כשמהחדר השני שמעתי את התינוקת שלי צוחקת ומשתוללת. כמובן שגם הצצתי. בריאה ושלמה !!! אז מה התחרפנתי או ירדתי מהפסים ?? או אולי זה קצת לגיטימי ?
שלכן, אני.
|
תוכן ההודעה:
|