פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

1/6/2005 14:18 שרונה מאת: דיעות שונות בגידול הבן הגדול כותרת: טוב אז יש לי בעייה כזו.רוני בן שלוש.ילד מתוק,מקסים,טוב לב,שובב,וגם לא גמול.אוקיי. יש לי כמה בעיות ואני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל אז אני אדרג לפי סוג הקושי. 1.ילד שרגיל לקבל דברים ברגע שהוא אומר .לאחרונה אני אומרת לו סבלנות,אני למשל:אחליף לגיא,או אתן לו בקבוק,אחר כך אני אשחק איתך,או אחר כך אני אביא לך פטל למשל.ולאחרונה גם שמעתי תשובה :"טוב".כך שיש שיפור .אבל עדיין.איך מתמודדים אם זה.ברגע שלא נותנים משהו,אז הוא חוזר על זה,שוב ושוב ושוב.(אני יודעת שהפתיל של ילדים יותר קצר ),ובכל זאת? אני לא אוהבת להיות בלחץ תמידי מיותר באמת שכזה.כי סך הכל הוא מקבל,אבל לא מתאים לי לתת לו כל דבר באותה שנייה,או באותם דקות.לא רוצה מלחמה מתמדת מהסוג הזה. 2.ריפוי בעיסוק/קלינאית תקשורת וכ'ו. הגננת הפנתה אותנו למכון התפתחות הילד ,לקבל איזשהי הערכה,האם הוא צריך עזרה.למשל בלשבת יותר בסבלנות בריכוז בגן,וכו',לעזור בציור וכו'. הלכתי לריפוי בעסוק.ואני לא יודעת למה? (במכון התפתחות באסף הרופא). כל מה שנתנו לו לעשות,הוא עשה.ועבר. אז לעמוד על רגל אחת,הוא לא הצליח.אז על זה אני יכולה לעבוד איתו.וגם על לצייר צורות.למשל עיגול ,+,קווים וכ'ו. אבל לא נקבעה שום תוכנית טיפול.רק לבוא עוד חצי שנה.הילד עמד במשימות. אז מה הסיפור? האם מישהו מנסה לחסוך כסף למכבי?אם אנחנו לא צריכים עזרה.אז למה המליצו עליה מלחתחילה במכון? אני באופן אישי מהתחלה לא חשבתי שיש איזשהו צורך בזה.רק לחזק אותו בדברים שהוא חלש יותר בהם.היא אמרה לי למשל לתת לו לטפס בחוץ,בגינה. וכו'.פיזי.אז יפה.אבל זה הוא עושה מרגע שהוא נולד.ובהצלחה.כולם מתפעמים מהאומץ שיש לו לעלות על מתקנים.אז אני מאוד מבולבלת.קלינאי תקשורת אני חשה שיכולה לעזור לו ולזה עוד אני מחכה.אם כי גם אני מרגישה שהעסק זז לטובה. 3.העניין של הגמילה.אנחנו לא עובדים איתו מספיק על העניין.גם כי זה לא הולך קל.גם כי יש לנו תינוק בן חודשיים.ועוד כל מיני תירוצים לא חם מספיק.הגננת אמרה מיוני וכו'.בינתיים בעלי כן מרשה לעצמו להגיד דברים כמו אתה רואה .היא עושה פיפי,ואתה לא כי אתה תינוק,אתה תינוק כמו גיא נכון? אתמול הוא אמר את זה ליד חברה.שהוא פחות מפותח ממנה.היא הרבה יותר מדברת,הרבה יותר מקשיבה.בהרבה מובנים.אבל...אמרתי לו אחר כך.תפסיק כל הזמן להשפיל אותו ליד אנשים,זה לא נעים לו.וכל הזמן להעיר על ההתנהגות ולספר למבוגרים,הנה הוא כזה וכזה,ותמיד הוא עושה ככה וככה.ולמה הוא עושה את זה כל הזמן? ולידו.הוא חושב שהפוך אולי זה ידרבן אותו למשהו.ואני חושבת שזה דיבורי סרק.אין טעם בכל מיני הערות,והדבקת התנהגויות ותוויות.גם אמא שלי כל הזמן לוחצת על גמילה.ברגע שאני שואלת אותו אם יש לו פיפי,היא חוזרת אחריי.וגם שואלת .אני מרגישה כמו הד? אולי אני לא צודקת בדיעותיי.אולי אני צריכה להיות בלחץ ולגמול אותו כי כל סביבתו גמולה.אני מפחדת להיכנס לזה.אני מפחדת להתעייף מזה.אני מודה.אין לי סבלנות.ודוחה את זה עוד ועוד.ומצד שני כן רוצה להתחיל? תוכן ההודעה: תגובות נוספות 1/6/2005  14:26 תשמעי שרונה ..לגבי סעיף מספר 3 - אימוש 1/6/2005  17:46 מחשבות - ענבלי 2/6/2005  7:31 מצטרפת לענבלי לגבי 1 ו- 2 - קרן אורצ'יק 2/6/2005  8:42 יש לי הרגשה שיש לך ציפיות גבוהות מדי - דליה 2/6/2005  9:14 מה ש"הספרים" מעוללים לנו - בירה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש