|
18/6/2005 23:56
|
אמא
|
מאת:
|
בנות יקרות! אירוע שקרה לי היום או איזו אמא איומה אני!
|
כותרת:
|
בני בן שנתיים ואני חודש לאחר לידה עם כל המשתמע מכך. מאז הלידה בכורי יקירי נעשה אלים, תוקפני, עצבני, האמת שהתחיל לפני אבל עם הלידה התנהגותו החריפה, קצת קראתי בנושא, התייעצתי עם חברות ואנחנו מנסים כל מיני פתרונות יצירתיים לעניין. לגופו של עניין היום בצהריים הוא קם על רגל שמאל כמו שקורה לו בדר"כ ולא הסכים שאגע בו, אתן לו כוס מים. החלטתי שהפעם אתן לו לבכות לבד עד שיירגע ואז יקום שלו ורגוע( הוא ישן במיטת נוער), עזבתי את החדר ונתתי למסכן לבכות הנחתי את התינוק בחדר שלנו, נכנסתי לשירותים, הדחתי כלים תוך כדי צווחות איומות של בני. זו הפעם הראשונה מזה שנתיים שיכולתי לשמוע אותו בוכה ולהמשיך בפעילות כאילו כלום, הלכתי כנגד כל האינסטיקטים שלי וכנגד כל העקרונות שלי. לאחר 10 דקות שלמות ירדתי בחזרה לחדרו וגיליתי שהרגל שלו תקועה בין הקיר למיטה. אני כותבת את המילים ואצבעותי כבדות, ליבי כבד , הילד היפה שלי, תינוק הרצף שלי שינק עד גיל שנה וחצי שמקבל את נשמתי יום יום שעה שעה. היה תקוע ולא יכל לזוז ואני התעלמתי מצעקותיו. נכנעתי ללחצי החברה בכך שהוא ילד מפונק, לא מסוגל לישון לבד וכו', והכי הכי גרוע נכנעתי לעצמי. נשבעתי היום שלעולם אהיה קשובה אך ורק לעצמי אמשיך לחתור נגד הזרם ולחנך את ילדי בדרכי שלי ולעולם לא אתן להם לבכות לבד! אני לא יכולה לתאר לכן מה אני הרגשתי ומרגישה במשך כל היום גופי נאכל אט אט מרב רגשות אשם שלא מרפים! אמא שקיבלה שיעור היום על בשרו של בנה
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|