כשהבטן עוד היתה קטנה יותר הסברתי לו שיש לאמא תינוקת בבטן ושאלתי אם הוא רוצה להרגיש איך היא זזה. המילה זזה הצחיקה אותו ומאז קראנו לה "זזה".הינו שואלים: "מה יש לאמא בבטן?"-"זזה" הוא היה עונה. אח"כ כבר לא הסכים לענות על השאלה והפסקנו.קנינו לו ספר שמתאים לגילו על אח שנולד.הוא מאוד אוהב את הספר ומבקש שנקרא לו שוב ושוב.הוא ילד מאוד מפותח ובוגר ואני מניחה שבאינטואיציה שלו הוא מבין משהו. בגלל זה לא נלחצתי כשהתחיל להתרחק ממני-"אין נשיקה וחיבוק לאמא","להעדיף" את אבא, לבעוט לי בבטן להגיד אי אי ולצחוק. מניחה שזה שנכנס לגן לפני חודש וחצי אחרי שנה ויותר איתי בבית גם גרם לו לפרוק קצת כעסים על אמא. אבל עכשיו יש משהו חדש- הוא "דלוק" על אמא של חבר מהגן. רץ אליה כשהיא מגיעה, מושיט ידיים,מחבק ומתרפק, בוכה אם אני מנסה לקחת אותו. ואני?- עומדת בצד ומחכה.הגננת גם שמה לב לזה ואמרה שאין לי ממה להילחץ. צחקנו שהוא מחפש כנראה מישהי רזה בלי הפתעות בבטן. בינתיים זורמת איתו אבל האם זה יעבור לבד או שצריך להיות עם אצבע על הדופק או שאולי זאת רק תחילת ההתמודדות? תודה!!!
|
תוכן ההודעה:
|
