פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

3/1/2006 12:3 אנה מאת: סיפור הלידה של מיכל. כותרת: מיכל היא הבת השלישית שלנו, אחרי אביגיל (חמש וחצי) ויאיר (שנתיים וחצי). מהלך ההריון היה תקין יחסית למהלכי ההריון אצלנו, ואפילו נטען שהעוברית "לא מאוד גדולה", משהו סביב ה- 4 קילו (אחרי 4.200 ו4.860, 4 קילו זה די סולידי..). הפסקתי לעבוד כשבועיים לפני הלידה, כדי להתארגן, לנקות את הראש..פינטזתי איך אני מזפזפת כל היום מול הטלויזיה.. אבל איך אומרים? אם אתה רוצה להצחיק את אלוהים- ספר לו מה התכניות שלך.. אז מה שקרה הוא, שיאיר נהיה חולה. חולה מאוד. הוא חטף אפטוסטומטיטיס, שזו לא מחלה מסוכנת, אבל נוראית מבחינת הסבל לילד ולמשפחה כולה. עכשיו; בנוסף ל"תענוגות" המחלה, שכוללת פצעי אפטה נוראיים ומדממים עד כדי אי יכולת לאכול, לשתות ולישון וריח נורא של ריקבון מהפה (סליחה על התיאורים..) הילד התחיל להעלות חום, ולא לראשונה בחייו, הוא פרכס לנו. הגענו איתו לבי"ח, והוא היה מאושפז מס' ימים. ביום ראשון, יום לפני שילדתי, הוא חזר לגן, אחרי שלא היה שם שבועיים. ברור לי שהוא לא סתם פיתח כזו מחלה תובענית- בדיוק בעיתוי הזה.. הוא פשוט נדבק אליי כמו תינוק, התכרבל כמו עובר. זה היה לי קשה מאוד, הוא היה ישן עליי בתנוחת הנקה, על הזרוע, בשכיבה. רצה רק אותי, ואני באמת הייתי שם בשבילו (וזה לא היה תמיד קל- אל תשכחו, אני לפני לידה..). התחלתי את תהליך הלידה במינוס גדול של עייפות, תשישות, תזונה גרועה ועוד. ביום חמישי, ה- 23.12, הייתי בבדיקה אצל הרופא שלי, שהעריך אותה כלא יותר מ- 3.800. מאוד שמחתי, כי רציתי לידה רגילה (אחרי הקיסרי של יאיר (כאמור, 4.860). הרופא הפנה אותי ביום ראשון לבי"ח. הגענו ביום א' בבוקר, אני ובעלי,לבי"ח "בני ציון"- כאמור, מותשים. ואז התחילו בדיקות שהראו הערכות משקל של מעל 4 ק"ג, ועל הסיכון של ללדת תינוק במשקל כזה- אחרי ניתוח קיסרי קודם. הוחלט לבצע קיסרי ביום שני, והתבקשתי להשאר בביה"ח. לא הסכמתי, כי לאביגיל היתה מסיבת חנוכה.. נסענו הביתה הישר למסיבת החנוכה של המתוקה שלי, שפשוט היתה אור אחד גדול. מאוד שמחה שהיינו במסיבה שלה. היא פשוט קרנה מאושר ומגאווה. כבר אז התחילו צירים, אבל ממש לא נורא. בלילה התחילו צירים כואבים. מאוד. הייתי כבר על הרצפה, ובעלי, שרצה לישון, הציע לי לקחת אקמול (???). שכנעתי אותו "בעדינות" להתעורר, וטסנו לבי"ח. בדיקה קצרה- והלם. אני בפתיחה של 7. הטיסו אותי לחדר ניתוח. לא הבנתי מה קורה, והיא היתה בחוץ. נראתה לי ענקית. ואכן- 4.970. עשו לה את כל בדיקות הסוכר האפשריות- והכל תקין. הנקתי אותה אחרי הניתוח. כאבי תופת. מי שהניקה אחרי קיסרי, יודעת על מה אני מדברת. אבל אני גם אחרי ניתוח הקטנת חזה, ולמרות שאת יאיר הנקתי עד שנה ושמונה חודשים, ידעתי שאם אני רוצה להניק- אני צריכה להתחיל להילחם מעכשיו. כמובן שבמחלקת ילודים נורא התרגשו מהירידה של מיכל במשקל (מה לעשות, כשאתה נולד 5 קילו, ה- 10% שלך זה חצי קילו..), ודרשו שאתן תוספת. התעלמתי, והמשכתי להניק. ביום למחרת נעצרה הירידה במשקל, אבל זה לא מנע מהרופאה להמשיך להמליץ על תוספת מזון. שמעתי דברים על הנקה- שחשכו אזניי.. למשל- "ממילא בהתחלה אין מספיק חלב, אז תתני תוספת- עד שיתחיל החלב.." בעלי תמך בי בעניין ההנקה כפי שהוא תמך ותומך בי באשר להרבה דברים אחרים- בדיוק כפי שתמך בהנקה של יאיר. התמיכה שלו התבטאה באמונה הגדולה שלו בי וביכולת להניק אחרי שכבר הנקתי בהצלחה. היום מיכל בת 12 יום, תינוקת רגועה, מקסימה ויונקת. מחר אני בטיפת חלב, למעקב אחרי המשקל שלה. אני יודעת שיהיה בסדר:) דאגתי לעצמי לעזרה בבית, גם בימים שבהם הייתי מאושפזת אחרי הניתוח (אמא שלי, המלאכית, טיפלה בילדים ובבית)וגם אח"כ. היה לי קשה מאוד לוותר על תדמית ה- סופר וומן- אבל זה משתלם. מנקים לי, מבשלים לי, דואגים לי- מקלים עליי. והילדים שלי מקבלים אמא שפויה ושמחה. ולא איכפת לי שיגידו שאני מפונקת. זו המתנה שלי לעצמי (מדמי הלידה שלי).. לאביגיל וליאיר לא פשוט..כל אחד עובר את זה בדרכו שלו, ואני שמחה שהם מראים את הקושי. בביה"ח, כשהם באו לבקר, הם נראו לי פתאום כאלו גדולים ותזזיתיים..הילדים הקטנים שלי.. סיפרו לי בגן שיאיר מסתובב במעגלים ואומר- "אני מתוק, אני מתוק מאוד".. ו- "התינוקת לא אוכלת חסה כמו צב. רק ציצי". הוא ביקר לטעום מהחלב שלי, ואחרי שלוק ועיקום הפרצוף, פנה לאבא שלו- "אבא תעשה לי שוקו..". עם כל התשישות וה"מינוסים", נראה לי שבכל- זאת לדברים יש נטייה ללכת ולהשתפר, לכן אני מאוד מאמינה בגישת ה- "כאן ועכשיו". לא בוחנת את המחר לפי מה שהיה היום.. ואביגיל שלי החכמה, מתקרבת עכשיו למיכל ושרה לילדה שנולדה בנר ראשון של חנוכה: "האורים שבחלון לי מוסרים דרישת שלום ואפילו לשמש יש כאילו אור חדש..." תוכן ההודעה: תגובות נוספות 3/1/2006  12:12 מרגש מאוד ! - gh 3/1/2006  12:17 המון מזל טוב לרגל הולדת הבת - שני 3/1/2006  14:52 מזל טוב, אושר ואושר לכולכם (ל"ת) - עוד שין 3/1/2006  15:5 תודה על הברכות! ולשני, - אנה 3/1/2006  18:45 המון מזל טוב\ בעלך מצחיק אותי עם האקמול :)! רק בריאות. (ל"ת) - אירנה 4/1/2006  9:11 מזל טוב! סיפור מקסים. (ל"ת) - מירבת 4/1/2006  12:13 אוי.. כמה מרגש. הרבה הרבה הרבה מזל טוב!! (ל"ת) - רננה 4/1/2006  21:49 אנה, מזל טוב שיהיה קל וחלב בשפע שפע שפע. (ל"ת) - רונה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש