|
5/4/2006 0:15
|
קרין
|
מאת:
|
לראות ולא להאמין - מידע חשוב על סכנות האפידורל
|
כותרת:
|
עד כמה שאני זוכרת, בנות הכותבות לראשונה נוהגות להציג את עצמן על פי כללי הפורום הלא כתובים. אז שלום רב, קוראים לי קרין. האמת שאני לא ממש חדשה, ופעם הייתי משתתפת די קבועה (תחת השם שן). הגעתי בעקבות חברתי חנית (הלוא היא חני המדווחת שהולכת מכות כמה הודעות למטה) ונשארתי בגלל השירות...אבל אחרי תקופה מסויימת נגמלתי. אה כן ועוד פרט חשוב בקשר אלי אני הייתי מחובבות האפידורל המושבעות. אני מציינת את זה כדי שתבינו שאני לא מאלה שמטיפות נגד אפידורל, לידה טבעית ושאר הירקות. אני דווקא מאלה שהרימו גבה (לא מעוצבת) כנגד כל אלו שבכלל העלו על דעתם ללדת בלי. עד כדי כך שכשהגעתי לקורס הכנה ללידה שנייה לאירית אלטר הייתי עסוקה בעוגיות ובבגדי ההריון של הבנות האחרות בזמן ההסברים על תנוחות הלידה הממומלצות. ואז הגיע יום הלידה -
בלילה אחד בשבוע 39 +1 החלו לי צירים (אגב טיפ – סקס עם אורגזמה משותפת – ואל תשאלו איך אפשר בשבוע כזה – באמת באמת עובד). הגעתי לבית החולים בפתיחה של 5 ס"מ וכמובן שצעקתי מייד אפידורל אפידורל. עלינו לחדר הלידה והגיע סוף סוף המרדים. הוא היה טיפוס דוחה ועצבני שצעק עלי משהו כמו גברת גברת את מפריעה לי לבצע את העבודה שלי (זה כנראה היה בגלל שהיה קשה לי להתקפל כמו כדור באמצע הצירים ולא היה עוד יותר קשה בסוף התורנות סוף שבוע שלו) אחרי פעמים שהוא דקר אותי ולא מצא את המקום סוף סוף הוא הצליח. תוך שעה נדב שלי היה בחוץ והשמחה רבה. או ככה לפחות חשבתי.
מיד כשניסיתי לקום ממיטת הלידה, הרגשתי כאבי גב חזקים ביותר אך לא יחסתי להם משמעות יוצאת דופן. למחרת החלו לי כאבי ראש איומים ואחרי דין ודברים הוחלט לעשות לי פרוצדורה רפואית הנקראת .blood patch לטובת מי שלא מכירה – הוסבר לי שבתהליך ההרדמה, ניקבו לי את חוט השדרה בטעות (קורה ב 2% מהאפידורלים) ונוזל מעמוד השדרה עולה למוח וגורם לכאבי ראש. הנזק ניתן לתיקון ע"י כניסה נוספת לחלל האפידורלי ועירוי דם שלי עצמי על מנת שיתקרש ויסתום את החור הנוסף. הוסבר לי שב99% התהליך עובד בפעם הראשונה. בשלב הזה אמרתי לעצמי שלא יכול להיות יותר חוסר מזל ממה שכבר היה לי ועשיתי את זה. הפתעה – זה לא עזר.
בעלי היקר קנה לי כורסא של אמריקן קומפורט לכבוד חזרתי הביתה כדי שיהיה נוח עם כאבי הראש והגב שחוויתי. ואני רק רציתי לחזור הביתה להתיישב על הספה להניק, לראות טלויזיה ולהבין איך ממשיכים החיים עם שני ילדים, אתן יודעות דברים רגילים של חופשת לידה. אז זהו שלא...
כמעט מיד התברר לי שאני לא ממש יכולה לראות טלוויזיה. האשמתי את הכורסא החדשה ואת העובדה שאני עייפה מלילות ללא שינה. אבל הבעיות בראייה שלי הלכו והחמירו והיו פרקים שלמים במהלך היום שהראייה שלי היתה מטושטשת לגמרי. עד שיום אחד כשבועיים אחרי הלידה ראיתי הכל כפול כל הזמן. היו לי שני בעלים 4 ילדים ועולם כפול. הלכתי לרופא עיניים של קופת חולים. לאחר בדיקה מקיפה הוא שלח אותי בחיוך לעשות משקפיים, הכל יהיה בסדר הוא הבטיח. אז הלכתי ועשיתי משקפיים (אפילו השקעתי 700 שקל, אם כבר אז כבר) ולמרבית ההפתעה הכל לא היה בסדר. באותו ערב הוסעתי לרופא עיניים פרטי שהודיע לי חגיגית שיש לי פזילה אקוטית של 30 פריזמות דיאופטר. (המשמעות היא 30 מעלות מהקו הישר או במילים אחרות פוזלת לאללה). הרופא שהינו מומחה לפזילה הסביר לי שהוא אישית לא נתקל בתופעה של פזילה כזו באמצע החיים מאחר ונבדקתי אצלו בעבר הוא היה בטוח שלא מדובר בפזילה סמויה שהתקבעה אחרי הלידה. הוא הסביר לי שהראייה הכפולה נובעת מהפזילה אך סירב לקשור את התופעות ללידה או לסיבוכים האפידורלים שעברתי. הוא שלח אותי לעבור בדיקות ct מוח. ביום למחרת התקשרנו למרדים מאיכילוב שעשה לי את האפידורל השני וסיפרנו לו מה מצבי. הוא שלח אותנו בהיסטריה לבית החולים. כדי לקצר את הסיפור אני רק אגיד שאחרי 2 ct, ואישפוז של שבוע במחלקה הנוירוליגית שוחררתי הביתה ללא שום אבחנה וללא שום פיתרון נראה לעין. במקביל בעלי וחברים מסביב לעולם החלו לחקור את התופעה באינטרנט – מסתבר שזהו סיבוך אפידורלי שידוע בכל העולם (אך כמובן לא בישראל) זהו מצב בו הנוזל שמשתחרר מעמוד השידרה בגלל הדקירה השגוייה מטפס למוח ולוחץ על עצבי הראייה במוח וגורם לפזילה ולראייה כפולה. למרות כל הניסיונות שלנו להראות מאמרים אלו לרופאים או לשוחח איתם על האפשרות נתקלנו בסירוב מוחלט. אין שום קשר ללידה או לאפידורל הם טענו בעקשנות.
בסופו של דבר הגענו למחלקת נוירואופטמולוגיה באיכלוב בראשותה של דר' ענת קסלר. דר' קסלר התבררה ברופאה הרצינית והמקצועית הראשונה שנתקלנו בה. היא הגדילה ראש, היתה מקסימה ותומכת ובנוסף בדקה בעצמה את הספרות המקצועית והאינטרנט והגיעה לאותם המאמרים שאנחנו מצאנו לפני זה ונואשות ניסינו להראות לרופאים האחרים באכילוב שפשוט סירבו לקבלם. Mri שעשיתי אישר את האבחנה. אחרי חודש וחצי של סיוט, פחדים מהגרוע מכל (סרטן במוח), התרוצצות בין רופאים ובתי חולים, חוסר יכולת מוחלט לתפקד, לנהוג לקרוא לטייל ולחיות וכל זאת עם תינוק בין יומו וילד בן ארבע וחצי שלא מבין מה קרה לאמא שלו, הראייה שלי חזרה לנורמאלי. נותרו רק תמונות מ"חופשת הלידה" שלי בהם במקום לראות אמא גאה עם תנוק חדש רואים אמא פוזלת ואומללה.
אחד הדברים הראשונים שאני עושה כשסוף סוף אני יכולה להדליק את הלפטופ שלי והלקליד הוא לספק את הצורך שלי להעביר את המידע הלאה, להזהיר אחרים ואין מקום יותר טוב לכך מהפורום הזה.
אני יודעת שעל בנות כמוני (או לפחות כמו שהייתי בעבר) גם סיפור כזה לא ישפיע. אם זו הייתי אני לפני חצי שנה, הייתי אומרת שלי זה בטח לא יקרה. אבל לכן המתלבטות, תחשבו טוב טוב, תשקלו את כל החסרונות ואם הצלחתי למנוע ממשהי אחת את הסיוט שעבר עלי, אז השגתי את מטרתי.
עוד דבר למי שאחרי האפידורל יש כאבי ראש חזקים, שלא תהסס ותעבור שוב ושוב את ה-.blood patch עד שיהיה בטוח שהחור נסתם והנוזל לא ממשיך לצאת מעמוד השידרה.
אמנם הסיכויים לעבור את מה שעברתי נמוכים עד כדי אפסיים (אני היחידה בארץ, מתוך אולי כמה עשרות מקרים בעולם) אבל לי זה כן קרה וזה יכול לקרות גם לך.
שנהיה בריאים.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
