כן אני מפחדת מהם. מכל מה שזוחל, עף, עוקץ ומה שבינהם. את הפחד החייתי והמשתק הזה ירשתי כנראה מאיזה אם קדמונית, כי מדובר בהרגשה שלא ניתן לשלוט בה, ממש אינסטינקט.
והסיפור עצמו - אתמול בערב התרחש התסריט הסיוטי שלי - אני לבד בבית עם הנסיכה, מתקינה לה ארוחת ערב במטבח והיא בכיסא שלה. פתאום אני שומעת זזזז, ורואה צל ענק מרצד על הקירות. הרמתי את הראש לראות מה זה.... איך אני אתאר אותו... מין דבורה ענקית, חצי כף היד שלי, מוטציה אמיתית, משתוללת לי במטבח!
תפסתי את הכיסא של נסיכה וגררתי את שניהם לסלון. איזה חוש אמהי דחף בי לטפוס בשיניים גם צלחת עם האוכל שלה, כי ידעתי שלמטבח אני כבר לא אכנס.
כיביתי את כל האורות בדירה, כך שמקור אור יחיד יהיה מטבח והזוועה תשאר שם. התקשרתי הסטרית לבעלי - הביתה, מהר, אהההה, הצילו! והוא בטון שליו - אבל האוטו אצך... בן זונה! למה נתת לי את האוטו? כדי שלא תוכל לחזור הביתה כשאני צריכה אותך! אהההה! הוא התחמק ממני באלגנטיות, המליץ להשתלט על עצמי, לטפוס מטאטא ולחסל את הפולש. נראה לך????? תרקתי.
עד כה החצי הכוס המלאה הייתה שהנסיכה כ"כ רותקה לזוועה שעושה קולות וצללים, שבלי לשים לב פשוט זללה חצי צלחת פסטה, מבלי שאני אצטרך לעמוד על הראש ולשיר המנון מלזיה.
המחשבה הראשונה שלי הייתה ללכת להתדפק על דלתות השכנים (שאת רובם אני לא מכירה ולבקש עזרה. התביישתי. המחשבה השנייה הייתה K-400 . התרסיס נמצא מתחת לקיור במטבח. נשכבתי על הבטן וזחלתי את כל המטבח אל הארון, הוצאתי את הטרסיס וזחלתי חזרה. הנסיכה והחתיל העצלן שלנו בהו בי בהלם. אמרתי לחתול - זה בשבילך על זה שאתה לא עוזר לי להפטר מהזוועה. הוא עשה אחורה פנה ועזב את שדה הקרב. הנסיכה התחילה להתלונן על ישיבה ממושכת בכיסא. אני בקול רועד מפחד התחלתי להרגיע אותה בנוסח: "הכלללל בססססדר, אמל'ה!, אני איתתתך, אההה!, אין מה לפפפחד". הזוועה נחתה על משהו, לקחתי נשימה עמוקה, צעדתי קדימה וריססתי. חשבתי על חיילים שיצאו אל האויב בידיעה שהם הולכים למות, האומץ הזה, שיהיה מה שיהיה, אני ממילא גמור. הזוועה התחילה להתרוצץ, צרחתי וברחתי. וככה זה נמשך כעשר דקות. הזוועה מתישבת, אני מרססת, היא מתרוצצת, אני צורחת ובורחת. תוך כדי דו-שיח עם הנסיכה. ואז הזוועה מתה.
משם פעלתי כמו רובוט. שמתי לנסיכה קלטת, כדי שיהיה לי 10 שניות רגועות, שתפתי ידיים, נעלתי נעליים לי ולה, זרקתי בקבוק, מוצץ, ארנק ומפתחות לתיק, תפסתי אותה ורצנו לרכב. את הזוועה לא זרקתי, לא יכולתי להתקרב למטבח.
אולי חלקכן (מאלה ששרדו עד כה) יזדעזע מקלט בעלי חיים שכזה, לי לא איכפת, זה היה הגנה על החיים, על הילדה שלי, יצאתי לקרב מול אויב קטלני וניצחתי!
כשחזרנו הביתה היה כבר בערך 9 בערב. ומה עכשיו? משכיבים את הילדה והולכים לנקות את המטבח כמובן. סדר פסח, רק בלי ארונות.... הרי ריססתי רעל על הכלים, על הדלפק, על הכל. היה קשה, את רוב העבודה עשה הבעל כעונש על זה שבכוונה התאיר אותי לבד עם הזווע :)
ועוד משהו - אנחנו גרים בקומה תשיעית. עוד שנה בעזרת השם נעבור לבית קרקע. מה אני אעשה אז?????
|
תוכן ההודעה:
|
