בנות יקרות. אתחיל בכך שחשבתי תחילה לכתוב בשם פחות מחייב, לא יודעת למה העניין הזה מביך אותי פתאום. העניין עם הגמילה. מחמדי הקטן אוטוטו שלוש וחצי והילד...אינו גמול אפילו בשפיץ. לא מעוניין, לא מוכן לנסות או לשמוע, מתעב תחתונים, לא מוכן להיות בלי חיתול לרגע. היתה כבר תקופה, לפני כמה חודשים, שחשבתי שהנה זה בא. היה מסתובב עירום בבית, משתין בשירותים כשמציעים לו, אבל לחלוטין לא מראה שום סימנים רצוניים לעשות זאת מבחירה. באיזה שהוא רגע כנראה התחיל יותר מדי פוש לעודד אותו להסיר את החיתול, או לבקש לבד ללכת לשירותים לפיפי, ומאותו רגע ננעל לגמרי ולא מוכן לשמוע. מאז החלטנו להרפות, מציעים מדי פעם ללכת בלי חיתול, אבל כאמור, לא. על קקי בכלל אין ולא היה עד כה על מה לדבר. מוצאת עצמי מדמיינת אותו עם חיתול עד סוף הימים. מצד אחד האידאולוגיה של "זה יבוא מעצמו" הנחתה אותי תמיד, מצד שני, ראבאק- הילד גדול וזה לא בא משום עצמו. היחיד בגן כמובן שאינו גמול, עם כל ההסחבות בתיק עם חיתולים וכו'. קצת לא יודע איך להתקדם. יודעת שלחץ אינו בא בחשבון. חייבת טיפה עזרה או עצות.
|
תוכן ההודעה:
|
