פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

18/12/2006 18:29 לימור מאת: סיפור הלידה של רוני המדהימה. כותרת: כל ההריון ידעתי שאלד בניתוח קיסרי. את אלון ילדתי 4.5 שנים לפני כן בניתוח קיסרי חירום בגלל ראש גדול (נתקע 3 שעות בפתיחה של 8) ועכשיו היה לי ברור שהחרדות וחוסר הביטחון לא יאפשרו לי ללדת באופן טבעי למרות שניסיתי לרצות... קבעתי תור לשבוע 39 ...קצת באיחור, אצל הרופא המטפל שלי שהיה גם המנתח שלי.(שאגב אמר שגם הראש שלה נראה גדול מכדי לעבור והוא צדק,רוני נולדה עם ראש גדול). הגעתי ביום ראשון לבית החולים בשעה 20:00. הכינו אותי, עם בדיקות דם, שתן, מוניטור והכל. הכל היה תקין ונכנסתי לישון בידיעה שמחר ב8:00 בבוקר מתחיל הליך הניתוח. בבוקר, לאחר לילה נטול שינה, מלא מחשבות והרהורים הובלתי לאחר כבוד לחדר הניתוח. קיבלתי אפידורל במנות שלא מביישות פילה הרה, אולם הגוף כאילו סרב להרדם..הרגשתי עדיין הכל..בדקו אותי כל 5 דקות לראות מתי ההשפעה מתחילה ואני הרגשתי כל איבר בגופי. פחדתי פחד מוות מכך שהניתוח יתחיל ואני עדיין ארגיש הכל. לאחר כחצי שעה לדעתי נרדם פלג הגוף התחתון והרופא החל במלאכת החיתוך (כמובן שהקדימה לכך עבודת חיטוי בבטן, קטטר וכל העניינים הלא נעימים האחרים). זה היה ניתוח קשה!! היתה לי הדבקות איברים, השלפוחית נדבקה לרחם, איזה שריר נדבק לאיזה גיד..וניסו כמובן להפריד את הכל ולהחזיר למקומו. הרגשתי תחושות של לחץ מעיק, בחילות, רצון להקיא, היה לי נורא. התחננתי שהכל יסתיים ולא האמנתי שאני סובלת ככה (עם אלון זה היה פשוט ניתוח קליל). כשפתחו את הרחם הסתבר שרוני כבר החלה להבריג עצמה למטה למטה ולא יכלו להוציא אותה מבלי לעשות לה וואקום. כן כן, וואקום בניתוח קיסרי!! לא האמנתי, רק אחרי הניתוח הסבירו לי שזה מה שנעשה. אחרי הליך הוואקום, הצליח הרופא להוציא אותה מהרחם ושמעתי את קול הבכי המתוק ביותר שיכולתי לדמיין. כולי עם דמעות של כאב, אושר, התרגשות, לא ידעתי מה לחוש קודם. הביאו לי אותה לכמה שניות לפנים, הרחתי אותה קצת ומיד לקחו אותה לניקוי, בדיקות ראשוניות ואפגר (שיצא כמובן 10 למהממת שלי). לא יכולתי להפסיק לבכות. עם כל תחושת ההקלה שזה נגמר היתה בי גם תחושת בדידות נוראית. לא הרשו לבעלי להכנס לניתוח והוא היה חסר לי מאוד. לאחר שניקו את רוני נתנו לי להתחכך עמה לחי בלחי למס' דקות ואז היא נלקחה לאבא שלה. אותי תפרו, סגרו, ארזו ושלחו לחדר התאוששות. אחר הצהריים הביאו אותה אליי לחדר להנקה ראשונה. הייתי כאובה ואומללה נורא אבל רציתי כל כך להניק אותה. הצלחתי קצת וזה היה אושר גדול. למחרת כבר עשיתי לה ביות מלא אחרי שהקימו אותי מהמיטה. אני רוצה להמליץ בפה מלא על הביות המלא. לא יכולתי לחשוב על כך שהיא בחדר התינוקות, בוכה, בודדה, בלי מגע, בלי חום. אני חושבת שהנוכחות שלה לידי השכיחה את הכאב והביאה אותי לידי החלמה מהירה יותר. היום רוני בת 8 חודשים. בובה אמיתית, ילדה מתנה..נוחה, רגועה, ישנה טוב, חייכנית וחמה. אני מטורפת עליה ועל אחיה ומקווה שאזכה להביא לעולם לפחות עוד ילד אחד שיצטרף לחבורה המקסימה שלנו. בריאות ואושר לכולם ותודה לבעלי המקסים. לימור תוכן ההודעה: תגובות נוספות 18/12/2006  21:3 לימור - גילי אבישי 18/12/2006  22:6 לימור - נירה 18/12/2006  22:51 לימור יקרה- - לל 19/12/2006  0:59 לימור - איזה יופי של סיפור , שאפו על האומץ- רק אושר! (ל"ת) - גבי 19/12/2006  5:40 ואוו, לימור, את מתארת את הרגשות כל כך חי ומדוייק, וכאילו זה היה בשבוע שעבר - אורנה דן 19/12/2006  6:52 תודה לכולכן, המילים שלכן ממש ריגשו אותי. - לימור 19/12/2006  13:21 וואוו כמה כוחות !! - רונה

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש