יש לי בן זוג מקסים - מפרגן, עוזר, אוהב, חבר, הכל. אז מה הבעיה? אני כבר לא מרגישה שיש בכלל ריגושים בקשר הזה. אנחנו יחד 10 שנים עם ילדים ואפילו בהתחלה זה לא היה מהסיפורים היותר סוערים שהיו לי - יותר שקט, נעים, נח, נכון ופחות פיצוצים, תשוקה, לילות ללא שינה. אני מוצאת את עצמי שואלת כל הזמן אם זה כל מה שיש. אם יותר אני לא אחווה את התשוקה המטורפת שהיתה לי במערכות יחסים אחרות. אם אין יותר מזה בחיים. מתלווה לזה החשש שככל שאני מתבגרת הסיכוי לחוות כזו סערת רגשות הולכת וקטנה - אז אולי כדאי לפרק את החבילה כבר עכשיו כשהדבר עוד אפשרי (אכן?). מצד שני - יש את כל הסיבות הברורות למה לא לעשות את זה - הילדים (הוא אבא מדהים), החברות, החיים שבנינו יחד. אני באיזשהו משבר בנושא. תובנות?
|
תוכן ההודעה:
|
