היום זה כבר היה סיוט וזה נמשך כבר מס' חודשים.ממש רגרסיה. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אישית רוצה ללכת ליעוץ, אבל בעלי לא מעוניין. היינו כבר פעם ממש מזמן אחרי שמעוף נולד וזה עזר לתקופה מוגבלת. בגיל 6 עשינו אבחון והכל יצא תקין לחלוטין. "הילד עם אנרגיות מעל הממוצע", אמרה הפסיכולוגית. אמרה שאני יורדת ליותר מדי פרטים וצריכה להרפות. הרפיתי. עוזר לפרקים ואח"כ ההתנהגות שוב צפה. במה זה מתבטא? מרביץ לאחיו, מדבר לא יפה, טורק את דלת חדרו, צועק עלינו, משתמש במילים כגון: תהיי בשקט, מעצבנת, תעופי מפה. לא רק אליי, אלא לכולנו. יש לו עור של פיל. בביה"ס מתנהג ממש בסדר. בזמן האחרון קושי בהכנת השעורים בחשבון. אין לו מוטיבציה ונשבר בקלות. עד עכשיו היה בסדר גמור וקיבל גם בשנה שעברה וגם בשליש הראשון תעודות הצטיינות. היום אני צריכה לשכנע אותו לעשות שעורים. בסוף עושה טובה ויושב בערב כי הוא חושש שהמורה תבדוק ותגלה שלא הכין. יש לו חוש אחריות, רק משהו התרופף לו שם. גם המורה אמרה לי שהיא מרגישה את זה. איבד את הבטחון בחשבון וטוען שהוא גרוע.
אנחנו מוצאים את עצמנו צועקים כל היום, חסרי סבלנות וחסרי אונים. הבית כל היום אינו רגוע, קולות צעקות ובכי של מעוף. הבעיה היא שגם מעוף, מלאך בעל נשמה גדולה מתחיל ללמוד ממנו שיטות לעצבן. אני כבר בחרדות שמא זה פוגע בעובר שבבטני. במקום שאשמיע לו את קולי השקט והנעים, הוא כל היום שומע צעקות בבית, המצב הנפשי שלי לא מי יודע מה כשאני בטרנס של צעקות ונסיון להגן על עצמי בגלל הנפות הידיים והרגליים שלו(לא של העובר, של אופק). הוא ילד חזק ובלי לשים לב, עלול לפגוע בי גם שלא במתכוון.
משתדלת לא להחסיר ממנו כלום- חום ואהבה בשפע, מחמאות, יצירה, חוגים, חברים וכלום לא עוזר.אחרי שהוא מבין את מה שעולל, הוא בד"כ מצטער וכותב לי מכתבים ומצייר ציורים כדי שאסלח לו. היום בערב כבר נשברתי. כשבעלי הגיע פשוט נכנסתי למקלחת ובכיתי. אני אומרת לעצמי מה עשיתי לא נכון? איפה טעיתי? למה הסמכות שלי נפגעה פתאום?
תמיד הוא היה ילד לא קל, אבל עכשיו זה קטסטרופה להיות איתו בבית. מצטערת על האורך. גם ככה הורמונים משתוללים ואני חוששת מאוד לשלום העובר אם נמשיך ככה.
מה לעשות?
|
תוכן ההודעה:
|