|
22/5/2007 15:51
|
מיכל
|
מאת:
|
רק בשביל לשפוך (או מי אמר שילדים נופלים וזה בסדר?)
|
כותרת:
|
אולי הם בסדר - ברוב המקרים לפחות - אבל אני ממש לא בסדר. הרוסה, בוכה, לא מבינה איך זה קרה דווקא לי.
הבת שלי בת שנה וחודשיים כמעט.
היא אף פעם לא נפלה אצלי. לא בגיל 3 חודשים מהמיטה של מבוגרים ולא בגיל 10 חודשים מהמיטה של עצמה ולא מתוך העגלה ולא אפילו סתם ברחוב כשהתחילה ללכת.
כי אני שומרת. פשוט שומרת. לא חונקת אותה, אלא שומרת. תמיד בהיכון. עם ראש צלול ומפוכח.
והיום זה קרה - ולא סתם - בגדול. תיפסנו על המגלשה (בגובה מטר וחצי) והיא בדרך כלל יושבת לה שם למעלה עד שהיא מתיישבת ו"מבקשת" בדרך שלה להתגלש, ואז אני עוזרת לה. זה לא מגלשה שאפשר לגשת אליה משני הצדדים אלא רק מצד אחד כי מהצד השני יש עוד אחת. שם עמדתי. והיא נעמדה ופשוט החליטה "לרדת ברגל". ואני עם בטן של חודש 6 לא הצחלתי לתפוס אותה. פשוט לא הצלחתי.
אז היא עשתה 2 צעדים, החליקה כמובן, קיבלה מכה באזור הגבה על דופן המגלשה וצנחה מגובה מטר ומשהו למטה. על הגומי הזה שיש ברוב הגינות. לא רוצה לחשוב אם זה היה אבן. אין לי מילים לתאר מה הרגשתי באותו רגע. אם לא אפיל את התינוק שבבטן היום, זה יהיה פשוט נס. היא צרחה כמו שלא שמעתי אותה צורחת בחיים שלי. יש לה פנס אדום-כחול מעל הגבה.
ככה היא נראית בסדר, נרגעה תוך 10 דקות. ורצתה ללשת שוב למגלשה. אני כבר לא רציתי.
לא יכולה לא לזוז ולא לדבר עד עכשיו. חשבתי שאם אכתוב כאן, אולי זה ישתחרר לי.
סליחה על האורך.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|