אני רוצה לשתף אתכן בשיטה שפיתחתי אצלי בבית, על תינוק אחד שאינו מייצג, וכנגד כל חמש, שתיים או עשרים ושבע הדקות למיניהן (-: שיטת המסעדה הניידת איננה מתייחסת לתינוקות מתחת לגיל שנה, או לתינוקות מעל גיל שנה שאינם יונקים. ההנחה שלי היא ש1. עד גיל שנה אני לא מתעסקת עם זה כי נראה לי שמה שהתינוק רוצה זה מה שהוא צריך, עד גיל זה לערך, ו-2. רוב התינוקות היונקים בגיל זה מתעוררים בעיקר כדי לינוק, ואם לא יינקו - לא יתעוררו, או יתעוררו הרבה פחות. לשיטה שתי מטרות: 1. אמא ותינוק ישנים. 2. בלי בכי. משך הטיפול בשיטה: נמדד בשבועות. אולי חודשים ספורים. קחו את הזמן. אולי זה יהיה הרבה פחות, קשה לי להאמין שזה יהיה הרבה יותר. הנחה: תינוק בן שנה מבדיל בין חושך לאור, ומבין את המלים או מלות הקוד ל"אמא" ו"הנקה". ביום שבו רוצים להתחיל, ועדיף שזה יהיה יום חמישי (אם לא עובדים ביום שישי), מודיעים לתינוק מהבוקר שמעכשיו, לא יונקים יותר בלילה. עם כל הנקה במשך היום אומרים לו, "עכשיו יום, יש אור ו_ יונק. בלילה, כשיהיה חושך, ואחרי ש_ יינק פעם אחרונה וילך לישון, לא יונקים יותר עד שיהיה בוקר ואור. אמא רוצה לישון, נוקו (הקוד אצלנו ל"ציצי") ישן, וגם _ ישן". טוחנים לו את המוח שוב ושוב על זה. בהנקה האחרונה חוזרים על זה במיוחד. אפילו שעכשיו חורף וחושך מוקדם, לא נורא. רוב התינוקות יסלחו לכם על עיגול הפינות הזה. כשהתינוק מתעורר בלילה, מתחילים לנסות להרדים אותו בדרכים אחרות. מנסים כל דבר, ובלבד שלא יבכה. אני לא מאמינה שהבכי מחשל, ושזו הזדמנות טובה לתת לו להתנסות בתסכול. יהיו מספיק הזדמנויות אחרות. אפשרויות: נדנוד, ליטוף, טפיחות על הישבן, מוצץ, בקבוק, מוזיקה, ריקוד, כיסא נדנדה, מנשא, נדנדה - מה שעובד אצלכם. יש המון אפשרויות. גם אם בסוף מגיעים לכך שהתינוק ער לגמרי ובוהה בטלוויזיה - לא נורא. יש משפחות שבהן אם האבא יעשה את זה, זה יהיה יותר קל. אי אפשר להימנע מבכי לחלוטין, אבל אפשר להישאר בטווח של מחאות חלושות, ולא לתת לזה להתפתח להיסטריה. אם בכ"ז מגיעים להיסטריה, אולי צריך לבדוק עם עצמנו האם הגענו באמת לנק' האל-חזור ואנחנו שלמים לחלוטין עם ההחלטה על גמילת לילה. ואולי לתינוק זה יתאים דווקא, אבל בעוד שבועיים, לא היום. בכל פעם שהתינוק מתעורר, מתחילים מן הנקודה שעבדה בפעם שעברה. ז"א, לא צריך לנסות מחדש את הרפרטואר לפי מה שנוח לנו. אם ניסינו חמישה דברים בפעם הראשונה, ועבד השישי - בפעם השנייה מתחילים ישר מן השישי. וכן הלאה. והלאה. והלאה. לפי הניסיון הקטן שלנו, תוך ימים ספורים התמונה מתחילה להשתפר. מחמש התעוררויות יורדים לארבע, מארבע לשתיים. ואולי יהיו שתי התעוררויות בלילה במשך עוד חודשיים, או שנה. זה עדיין יותר טוב מתינוק שיונק כל הלילה ואמא שלא מצליחה לישון תוך כדי. אומרים, "אבל התינוק צריך ללמוד להרדים את עצמו, לבד". צריך? לא יודעת. כשהוא ירגיש שהוא צריך, הוא יודיע לנו. ואצלנו בבית, משום מה, הדברים כרוכים זה בזה. למרות שאני הרדמתי אותו, שוב ושוב, פתאום אחרי שלושה שבועות, הוא בעצמו שחרר את השד אחרי דקה של הנקת הערב האחרונה, בעט עד שהבנתי שהוא רוצה לשכב לבד על הספה, ותוך דקה נרדם. עד כאן. וליל מנוחה
|
תוכן ההודעה:
|
