|
29/10/2007 12:39
|
סוי
|
מאת:
|
הקטנה שלי נגמלה מחיתול ויש לי תובנות (ואפילו משנה סדורה) - זהירות, ארוך כאורך הגמילה
|
כותרת:
|
אתחיל מביתי הבכורה: בתי הבכורה היתה בגן שלא היה בו עידוד מיוחד לגמילה מחיתולים. למרות שהיתה ילדה די מפותחת מכל הבחינות היא נגמלה בגיל יחסית מאוחר - קצת לפני גיל 3. כיוון שהיתה ככל הנראה מוכנה כבר לפני כן (אבל היה חורף אז התעצלנו) הגמילה היתה קלילה. באותו יום נגמלה יום ולילה (למרות שהתכוונו כן, היא בקשה לא לחתל אותה בלילה וכך היה), וחוץ מ"דליפות" קטנות שלא ממש הפריעו לתפקוד היומיומי שלה ושלנו כמעט לא היו "תקלות". באותו זמן חשבתי שאני יודעת הכל על גמילה נכונה: בלי פרסים, בלי נדנודים ובלי להעיר באמצע הלילה. זה פשוט קורה לבד. ולמרות ה"ידע" שדאגתי להפיץ לכל מי שהיה מוכן להקשיב (ולא היו הרבה כאלה) עם הקטנה שלי פיקששתי בגדול.
הקטנה שלי, לעומת זאת, (גם היא ילדה מאד מפותחת טפו טפו) התחנכה במשפחתון קטן וביתי ושם ככל הנראה עשו מעניין הגמילה הרבה יותר issue. כבר בגיל שנה ו-10 חודשים ניסתה לעשות פיפי בסיר של הבובה. מיד הזדעק אבא שלי וקרא בקול נרגש "צריך לקנות לילדה סיר!". וביום שנכנס לחייה הסיר היא "נגמלה" מרצונה, כלומה עשתה בהתלהבות בסיר וביקשה ללבוש תחתונים. שזה הרבה מעבר למה שנקרא "סימני מוכנות לגמילה". הקיצר, אחרי תקופת התלהבות קצרה העניינים התדרדרו. על אף שבשעות הגן היתה נשארת לרוב יבשה (לא ברור איך) בבית היתה מרטיבה ללא הרף. האמת שזה היה די סיוט (הספה בסלון לא התאוששה עד היום וככל הנראה גורלה נחרץ). הסיוט הזה נמשך חודשים אם לא שנה שלמה, מהרגע שכף רגלה דרכה בבית אחה"צ ועד שהולבש עליה חיתול הלילה - היתה רטובה. ובמהלך הזמן הזה היה לי די ברור שעשינו טעות - היא לא היתה מוכנה לגמילה לא בגיל שנה ו 10 ולא בגיל שנתיים וחצי. אם היתה נשארת עם חיתול חיינו וחייה היו פשוטים בהרבה. לא ידעתי מה לעשות, ולזמן מה ניסיתי להחזיר לה חיתול פה ושם וזה היה מבלבל עוד יותר ולא ממש הלך. אני רוצה להוסיף שבכל מהלך הזמן הזה היא כן עשתה בשירותים - יעני מוכנה וגמולה - אבל אחרי 10 דקות היתה רטובה בלי שום קשר.
כך או כך, ביום בהיר אחד הילדה הפסיקה להרטיב - וראה זה פלא - אחרי כמה ימים שמנו לב שהיא גם לא מרטיבה בלילה. כמו עם הראשונה, זה קרה בסביבת גיל 3. לו יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי מורידה לה את החיתול רגע אחד לפני זה.
התובנות שלי: כשהילדה מוכנה היא מוכנה. וכשהיא מוכנה, היא לא מרטיבה. להוריד חיתול כשהילדה לא מוכנה לא מקדם לשום מקום ויוצר רק קשיים ותיסכולים.
הגמילה מחיתול זה משהו שקורה ביום אחד, זה כנראה איזה סוויץ' שקורה במוח, וזה לא קשור לשום דבר שעושים או לא עושים, כגון
פרסים/עידודים/נידנודים (יש לך פיפי? יש לך פיפי? בטוחה שאין לך פיפי??!!).
אם יש יעילות כלשהי בשיטת הפרסים (האמת לא ממש ניסיתי) היא אולי יכולה להקדים את מאוחר - כלומר לעודד ילד לעשות צרכים בשירותים לפני שהוא נגמל (כלומר לפני הסוויץ') - אבל בשביל מה?
זהו, זו משנתי. אני לא מתיימרת להיות חוקרת מוח (עניין הסויץ'...) ולא מומחית לגיל הרך, אלה המסקנות הפרטיות שלי מניסיון לא מייצג של שתיים בלבד.
ברור לי שלא כולם יסכימו, אשמח לתגובות על אף נדישות הנושא.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
