בבוקר, לפני צאתי לעבודה, קיבלתי טלפון. על הקו אמא של פציאנט שלי, הדר בן החמש. האם היתה כל כך לחוצה. מסתבר שפנתה לביקורת במרפאה ציבורית. רופא שם צילם את שיניו הקדמיות של הדר, והחליט שחייבים לעקור את שינו הקדמית של הילד, ועוד בדחיפות. אם השן לא תעקר, יגרם לשן קבועה נזק בלתי הפיך. מצב חרום. זו הפעם הראשונה ששמחתי על המנהג לדחוף לכל ילד גז צחוק. לא ניתן היה לבצע את הטיפול בלא צום של ארבע שעות לפני העקירה. אני כבר דימיינתי את השן האבודה, את הנפיחות המבהילה, המצדיקה דחיפות שכזו, ושאלתי בתמימות, אם הילד קיבל אנטיביוטיקה כנגד הדלקת ממנה כנראה סבל. האם הכחישה שקיבלה הוראה לתת אנטיביוטיקה. דבר מתמיה, כשיש דלקת חריפה שכזו.
ביקשתי מהאמא להרחיק ולהגיע אלי ירושליימה, ולשמחתי, היא הסכימה. כבר התחילו לכאוב לי כל השיניים הקדמיות שלי. מי יודע ממה סובל הדר?
אמא והדר הקדימו להגיע. אני סיימתי טיפול חריג במבוגר שנזקק לכישורי בהיפנוט, ופניתי לראות את הדר. כל כך שמחתי שבאו. בראש כבר רצו אלף תסריטים, תמונות זוועה ושיניים תלושות. יש לציין, כי הדר הוא אחד מהילדים היותר יפי תואר שפגשתי. מרבית הילדים בני החמש יפים, אבל זה דוגמן אמיתי. עוצר נשימה. יולי הסייעת הביטה בו והתמוגגה. לא קל לגרום ליולי, שראתה עולם, להתמוגג. למראה הדר הבלונדי המטריף, אפילו היא נמסה.
הדר קיפץ על כיסאי בעליצות, ואמא הושיטה לי את הצילום. הבטתי, הסתכלתי, כיוונתי שוב ושוב אל האור ו... לא ראיתי שום דבר חריג! השיניים הקדמיות נראו תקינות לחלוטין. הפכתי את הצילום אנה ואנה, אולי החמצתי משהו. כלום! נדה! יולי מביטה בי בסקרנות, מעודכנת מהבוקר על הביקור הדחוף. הושטתי לה את הצילום בלי לאמר מילה. היא סייעת ותיקה, ראש טוב. אולי עיניה הצעירות יראו משהו שהחמצתי? יולי מביטה ומביטה, ומרשה לעצמה להודות: לא רואה שום דבר שאינו תקין. בשמחה הסכמתי איתה. האמא היתה המומה. החלטה על טיפול, אל לה להסתמך רק על צילום רנטגן. לכן ניגשתי לבדוק באופן מעמיק את שיניו של הדר. בלי בעיות, בשמחה ובשיתוף פעולה מצויין, פתח הדר את פיו. השיניים לבנות, בריאות. יציבות כסלע. שום דבר לא כואב. נפיחות? אין. שבר קטנטן וישן יש בשן אחת. משהו לא משמעותי בעליל. החלטתי לבדוק האם השיניים חיות. אם הן חשות בקור- הן חיות. בדרך כלל קשה להסיק מסקנות מבדיקת קור אצל ילדים. הפעם אי אפשר היה לטעות. הדר ממש קפץ, כשהנחתי צמר גפן ספוג בספריי קר על השיניים.
ביקשתי מאמא רשות לקחת את הצילום איתי, להראות לקולגות. שילחתי אותם הביתה עם כל השיניים ועם מתנה.
קולגות שלי לא מצאו סיבה לטיפול כלשהו בשן קדמית של הדר. ואני אומרת: יחי גז הצחוק!
|
תוכן ההודעה:
|
