|
21/11/2007 14:30
|
שיריב
|
מאת:
|
סיפור הלידה של ליב
|
כותרת:
|
אתחיל בזה שאני ממש מצטערת שלא יוצא לי בקביעות להשתתף בפורום הזה הפורום מלווה אותי כבר כמעט 7 שנים מאז שהייתי בהריון עם בני הבכור. מי שיודעת אני כבר חיה שנה עם משפחתי באירופה..פה גם ילדתי ואני עדיין בשלבי התאקלמות..בעיקר קשה לי פה בלי משפחתי וחברותיי ואין לי בכלל עזרה עם הילדים אבל המקום שאני חיה בו הוא מקום כפרי ומדהים ונותן לי המון שקט נפשי...
רציתי כבר מזמן לשתף אתכן בסיפור הלידה שלי את הראשון פרסמתי פה לפני 6 שנים והלידה הזו הייתה טראומטית מאוד עבורי ההריון הזה וגם הלידה הזאת הייתה תיקון מאוד נעים ללידה הראשונה שלי ואני מפרסמת את זה גם כי זה מצחיק וגם כי אני רוצה לתת תקווה לבנות שילדו לידה ראשונה לא הכי נעימה כמה הלידה השנייה יכולה להיות כל כך קלילה..את הסיפור כתבתי בעיקרון לבתי ואני מעבירה אותו לכן...
היום הבת שלי בת שנה כתבתי את הסיפור כשהיא הייתה בת 3 חודשים...
סיפור הלידה של ליב.....
ליב יקרה, היום את כבר בת 3 חודשים מתוקה וחייכנית עם ריח נפלא ותשומת לב שלך אלינו שלא נגמרת
התפניתי לכתוב את סיפור הלידה שלך סוף סוף.
הכל התחיל לפני שנה כשבוע לפני שאבא טס לעבוד באירופה, גיליתי שאני בהריון היה קשה מאוד לאבא לטוס ולהשאיר אותי בהריון עם אחיך אבל לא הייתה ברירה כי הטיסה כבר תוכננה. ולכן נאלצתי להתחיל את ההריון בלי אבא שטס. עם אחיך החמוד שכל כך ציפה להריון הזה. ההריון עבר עם 4 חודשים של הקאות יום יומיות, אומרים שכשיש הריון עם ילדה אז מקיאים יותר אבל כנראה שזה לא ודאי. וסחרחורות כאבי ראש בעיקר בשליש הראשון.
בחודש שביעי ארזנו את הדירה וטסנו אני ואחיך עם אבא לאירופה כדאי שאבא יוכל לעבוד שם והלידה הייתה מיועדת באנגליה. המשכתי את המעקב באנגליה, עם כל החששות של ההתארגנויות ומדינה חדשה זה לא היה קל....סבתא הגיעה לאנגליה לעזור לי כשהייתי בסוף חודש תשיעי אבל את החלטת עדיין לחכות היה לך כנראה נעים בבטן..אומנם כל החודש התשיעי היו לי לחצים וחשבתי הו הנה אני יולדת אבל לא אלה היו כנראה צירי בריקטיס..., וכך הגענו לשבוע 42 וסבתא כבר הייתה צריכה לטוס חזרה ונורא חששה שלא תספיק לראות אותך. כיוון שהגענו לסוף 42 נאלצנו לעשות זירוז..
וכך מתחיל סיפור הלידה נסענו לבית החולים באנגליה ביום שלישי בבוקר ב-10 לחודש אוקטובר 2006 התייצבנו ב-08:30 בבוקר בחדר מיון יולדות וחיכינו בחדר שנתנו לנו להתפתחויות כדי לראות אם בכל זאת תתפתח לידה, ולא לא התפתחה לידה וכך הכניסו אותנו ב-19:00 בערב לחדר במח' יולדות לזירוז. אבא היה איתי וחיכה גם...ב-19:30 נתנו לי זירוז נר כזה ששמים בנרתיק ואמור לצירים והמיילדת אמרה שהזירוז אמור להשפיע תוך 6 שעות ושאם לא יתפתח כלום אז יתנו לי עוד זירוז בבוקר...וכך חיכינו... שעה לאחר מכן חשתי מדי פעם לחצים אבל כמעט בלתי מורגשים וכך אמרו לאבא ב-21 בערב ללכת הביתה ואם תתחיל להתפתח לידה אז יתקשרו אליו. אבא הלך לצערי...וכך שכבתי צפיתי בטלויזיה וחיכיתי..
בשעה 22:00 התחלתי כבר להרגיש צירים כל ½ שעה ואז אחרי :0023 זה כבר היה כל רבע שעה. אני זוכרת שב- 00:30 כבר ממש רצתי לשירותים כל הזמן כי הרגשתי לחצים ובדיעבד אלה כבר היו צירים למרות שלא היו מאוד חזקים. נגשתי לאחות ואמרתי לה שאני לא מסוגלת לישון כי יש לי כאבים ברחם כל הזמן אז היא אמרה לי אני אתן לך כדור וזה יעזור כי הכאבים הם מהזירוז שנתנו לך ויש התכווצויות רחמיות, ואם זה לא יעזור היא אמרה אז תקראי לי שוב. 20 דקות אחר כך ניגשתי אליה ואמרתי לה שהלחצים הם כל 5 דקות, אז היא אמרה שעוד מעט היא באה אליי..וכך ניגשה אליי אחרי 10 דקות בדקה אותי ואמרה אה...יש לך פתיחה ממש קטנה ייקח לך עוד זמן ואני אמרתי לה אבל כבר יש לי כל הזמן צירים איך זה רק פתיחה קטנה ואז בבת אחת כל הגוף שלי התחיל לרעוד והיה לי נורא קר השעה היתה כבר 1:00 בלילה ואמרתי לה תתקשרי לבעלי יש לי צירים אני עומדת ללדת אז היא אמרה...אל תדאגי כשתתחיל לידה נתקשר אליו ואמרתי לה לא... אני מתקשרת עכשיו...התקשרתי לאבא בשעה 1:05 ואמרתי לו... בוא דחוף מהר.. אני עומדת ללדת.. והמיילדת הלכה לקרוא לרופא ואני כולי רועדת וקר לי...אומרים שלפני לידה יש רעידות בכל הגוף...ואז התקשרתי לאבא ואמרתי לו תבוא מהר אני עומדת ללדת, בינתיים המיילדת נתנה לי גז צחוק שלא עזר כלום רק גרם לי לסחרחורות נוראיות כאילו אני מסוממת לגמרי היא אמרה שזה מקל על הכאבים אבל זה רק סתם עשה אותי מטושטשת ולא יותר מזה ואני כמובן לא הסכמתי להיות ללא שליטה .....ולא הסכמתי לשאוף את זה...ואז פתאום הביאו כסא עם גלגלים שאלתי לאן? אמרו לחדר לידה מהר חיברו לי צינוריות כדי שאפשר יהייה לתת לי אנטיביוטיקה כיוון שהיה לי חיידק סטרקטוקקוס B והייתי אמורה לקבל את זה בלידה..., אז אמרתי אבל אמרתם שזה לוקח זמן אמרתם שאין פתיחה אז איך לחדר לידה..?.המיילדת אמרה לא את כבר צריכה ללכת לחדר לידה אין זמן...אמרתי לא לא בעלי בעלי... למה שלחתם את בעלי הביתה איפה בעלי איפה...?תארי לך יפתי אני לבד במדינה זרה בקושי מבינה את השפה וצריכה ללדת לבד תארי לך באיזה לחץ הייתי..
וכך ב-01:15 לקחו אותי לחדר לידה ואבא לא לידי השעה 1:20 התיישבתי על המיטה והמיילדת אמרה לי שלום אנחנו נפקע לך את המים ואח"כ נראה איך מתפתחת הלידה. אמרתי שום לפקוע את המים אני מחכה לבעלי ואני רוצה אפידורל.....אז אמרו לי את לא תספיקי כי את כבר עומדת ללדת וגם הלידה הראשונה שלך הייתה יחסית מהירה, אמרתי לא בלי בעלי ולא בלי אפידורל אני לא מתחילה כלום וכך התווכחתי איתם 10 דקות...באנגלית עילגת והן לא ידעו מה לעשות עם עצמן..היו שם 2 מיילדות שמנסות לשכנע אותי לא עזר.. ואחת מהן הלכה לקרוא לרופא מרדים כדי לתת לי אפידורל.. וכמובן שגם היה לי כוח לצעוק (כי לא הסכמתי לגז צחוק שמטשטש ועושה סחרחורת ולוקח לך את כל השליטה על גופך וכו'..) כי היו צירים חזקים וכואבים מאוד...ואז בבת אחת כשאני יושבת עדיין עם הכותנת של הלידה..עם רגליים כמעט סגורות ועם התחתונים שעדיין לא הספקתי להוריד .... פתאום תוך כדי צרחות של כאבים ועוד תוך כדי ויכוח איתם שאני לא יולדת בלי אפידורל...הרגשתי מים חמימים שיוצאים לי מהנרתיק ואז אני צורחת צרחה והמיילדות לא מבינות מה קורה..ואני שומעת אותן מדברות בינהן מה קורה המים פקעו מה קורה...ואז חשתי איך משהו שם מפשפש לי בין הרגליים ואז כמו טיל יצאת לי מבין הרגליים עם התחתונים שלי על ראשך ועפת קדימה...אני הייתי בשוק טוטאלי המיילדות היו בשוק טוטאלי טוטאלי ואז אמרו לי...אוי אלוהים.. פתחו פה פעור הן בשוק ואני בשוק.. ואחרי דקה אחת מהן אומרת התינוקת בסדר..הסתכלו עליך..כן היא בסדר..היא בסדר..., ואת כבר לא צריכה אפידורל נכון? שאלה אותי המיילדת אמרתי נכון אני כבר לא צריכה... הסתכלתי עליה המומה כולי ולא מאמינה שכך הסתיימה לה לידה לפני שבכלל התחילה ובלי עזרה ואני הכנתי את עצמי ללידה מתישה.... . וכך נולדה לה תינוקת מקסימה בשעה 1:34 בלילה בלידת בזק מהירה של 10 דקות...
3 דקות אחרי אבא נכנס לחדר לידה והיה בשוק איך התינוקת כבר בחוץ ואיך כבר ילדתי...ואמרתי לו אתה רואה לא הספקת להיות בלידה ושאלתי אותו איפה אתה חיכיתי לך...ואז נכנס הרופא המרדים שנותן אפידורל אמרתי לו איחרת כבר ילדתי..והוא היה בשוק לרגע...מה? איך ילדת ? כל כך מהר? אווההו אז את לא צריכה אפידורל..יופי יותר טוב בשבילך..,בדק אותי ואמר ...אבל יש לך קרעים בואי אתפור לך אותם... היו לי 2-3 אזורים של קרעים והרופא תפר אותי כמעט שעה בסבלנות זה לא היה נעים אבל עברנו את זה...
וכך נולדת, תינוקת יפייפיה במשקל 3.460 ק"ג 51 ס"מ גובה.. נסיכה קטנה במשפחה שלנו ואחות לאחיך האהוב שלנו...
ברוכה הבאה למשפחתנו אנחנו שמחים מאוד שבחרת בנו ושאת משמחת אותנו יום יום בחיוכך המקסים להפליא שתפיצי אור בכל אשר תלכי ושכל השערים יפתחו בפנייך בכל מקום אליו תפני ותלכי, שיהיו לנו יחד חיים מלאים ונפלאים ושתגדלי לחיים טובים ומאושרים אמן !!!
תודה למי שהגיעה עד הלום
ומי שמכירה וזיהתה אותי לפי סיפור הלידה שלי אז כן זאת אני....
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
21/11/2007 20:15
|
:) -
ריש
|
 |
|
