פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

22/12/2007 13:0 קרן מאת: סיפור הלידה של אליה כותרת: והנה הגיע שבוע 41, לא האמנתי, האחים שלך נולדו בשבוע 33 ו- 37 ואת עדיין בתוכי ושתינו יודעות למה, ויום אחרי ששיחררתי את כל הפחדים והחששות והצלחתי להרגע קצת ולתת לדברים לזרום זה קרה. הייתי עדיין במיטה כשהרגשתי את הציר הראשון בגב התחתון מתוך שינה, תהיתי אם זה זה או לא זה וחזרתי לישון. התעוררתי בשש וחצי עם ציר שלא הותיר הרבה מקום לספק, אבל בכל זאת התפללתי שזה יהיה זה.. עזרתי למאיר עם הילדים בשגרת הבוקר. ביקשתי מהמטפלת שתיקח את יהלי לגינה, התקשרתי לחנית, חברה טובה שלי ודולה ונכנסתי למקלחת חמה וארוכה. חנית הגיעה ויצאנו לטיול בשכונה, הצירים עדיין לא סדירים, קצרים וכל הזמן הגלגלים שלי בראש עובדים אם זה כבר זה או שזה לא זה.. כי מידי פעם הם אפילו נעלמים לעשרים דקות - רבע שעה של שקט.. אחרי שעשינו סיבוב ארוך בשכונה חנית הציעה שניסע לים. נסענו לחוף פלמחים, חלצתי נעליים, היה יום חם במיוחד ואנחנו "חורשות את החוף", כשמידי פעם (טוב, כל 5 דקות..) אני בורחת לפיפי (אם אפשר לקרוא ל3 טיפות בכל פעם..). עלינו עליות, ירדנו ירידות, דילגנו על סלעים (: וכל זה - עם צירים. צירים קצרים, לא סדירים, אפילו ניסבלים, אני וחנית מדברות, אני מספרת לה על הלידה, איך בדיוק אני רוצה אותה אני זוכרת שאמרתי שאני אגיע לתל השומר בשעה 4 עם פתיחה של 3. אחרי שעתיים בערך בים, כשהופיעו צירים כל 7 דקות בערך (למרות שהם עדיין לא סדירים!) החלטנו ללכת לאכול, לקחנו פסטה שווה ממסעדה איטלקית ליד הבית של חנית, ונסענו אליה הביתה. אני אכלתי (הצירים נעלמים לרבע שעה ואני לא מבינה מה קורה) וחנית הניקה את דוידי. הצירים חוזרים לבערך כל 7 – 10 דקות, אבל מתחזקים בעוצמתם. החלטנו לנסוע לתל השומר. הנסיעה בלתי נסבלת, אני בקושי יכולה לזוז במושב האחורי וללכת כל כך עושה לי טוב, מזל שהנסיעה היתה קצרה. מאיר בדיוק ירד מהמונית כשהגענו, אני רגועה, מאושרת, אפילו קצת בהיי.. נכנסים לבית החולים, הצירים נעלמים לכמעט חצי שעה!! אני מתחילה להתבאס, מבינה שעוד מעט אני נשלחת הביתה.. אחרי חצי שעה ציר, כואב, ארוך ואני מחליטה, שאם כבר הגענו עד כאן, אולי כדאי בכל זאת לבדוק מה קורה. השעה ארבע וחצי.. הזמנתי מראש מיילדת אז ידעתי את המיילדת בקבלה והיא מציעה לבדוק אותי כדי לדעת אם להודיע למיילדת התורנית להגיע. מאיר חנית ואני צוחקים, אני במצב רוח טוב. היא בודקת אותי ומודיעה שהיא הולכת להתקשר למיילדת שלי. רגע!! כמה הפתיחה? "5 טובים". חנית צוהלת במיון ואני בשוק. הצירים חזקים, אבל עדיין לא סדירים, כל 7 דקות בערך. היא מחברת אותי למוניטור עובר, ארוך ובלתי נסבל. אחרי חצי שעה – 40 דקות אני ה ו ל כ ת (בסבבי) לחדר לידה, רואה את כל המקופלות בדרך ולא מאמינה שככה, עשיתי חצי דרך. בחדר לידה אני מבקשת אפידורל. מאיר והמיילדת מנסים לשכנע אותי שלא, חנית כבר הוזהרה מראש אז היא נמנעת. העירוי רץ ואנחנו מצטלמים. מתרגשים מאוד. הצירים עדיין כל 7 דקות, כואב למשך פחות מדקה וחוזרים להצטלם. מאיר צוחק ואומר "תראי כמה את סובלת ובסוף הם רוצים רק אותי.." וכואב כמה שזה נכון (: המיילדת שלי מגיעה, סימה. נחמדה מאוד. העירוי מסתיים, אפידורל. שקט. יש לי קצת רעידות בגוף, חנית נוגעת בי ומרגיעה אותם. אמא שלי, אחותי, חמתי ואחותה ו- אבא שלי (!!!) מגיעים, אנחנו מדברים קצת ואני מבקשת מכולם לצאת. אני שוקעת במנוחה, אני בהיי, מנסה לעכל את הסוריאליסטיות של היום הזה בכלל, שסביבי. מתרגשת מזה שאנחנו עוד מעט נפגשות. בבדיקה אני מתקדמת די לאט, 6, והראש עדיין גבוה. אני מורידה אותה, לאט לאט, מרגיעה אותה שבטוח פה בחוץ, חנית עושה לנו הילינג. המון שלווה ואושר בחדר לידה שלנו. בעלה של חנית הביא לה את דוד להנקה והוא גם מתארח אצלנו. אני מריחה את הפשושון שלה. לפני חצי שנה ראיתי את הלידה שלו ועכשיו הוא מתארח בשלי.. מתוקי כזה. לאט לאט אני מרגישה אותה מאחור, סימה בודקת אותי ומאשרת שהראש ירד, הפתיחה כבר 8 ואנחנו מתקרבים.. אחרי חצי שעה בערך, ההשפעה של האפידורל נמוגה קצת ואני מרגישה צורך ללחוץ, סימה מכינה את המיטה. חנית ומאיר מתמקמים חנית וסימה משתמשות בגלונים של שמן שקדים בשביל לעשות לי חוויה מתקנת עם התפרים הארורים של הלידה הקודמת. אני לוחצת כמו שהן מדריכות אותי, לנשוף אותה החוצה, אבל זה לא מתקדם. אחרי כמה לחיצות אני מתייאשת ואומרת להן שאני אלחץ כמו שאני מרגישה. אני כולאת את האויר בסרעפת ולוחצת ואחרי 3-4 כאלו הראש בחוץ. אני כותבת ונזכרת בהרגשה המדהימה והמטורפת הזו של ראש שלה עובר לי בין הרגלים. מנסה לנצור את זה אצלי לתמיד, כמה זה חזק, עוצמתי ומרגש ואת הבלופ הגדול שבא אחריו והבכי והנה היא על הבטן שלי, בדיוק בתנוחה שהניחו עלי את בן לפני כמעט 5 שנים. ואני בהלם, שבגללו אני אפילו לא מצליחה לבכות מהתרגשות כמו שבכיתי אצל האחים שלה. הכל הלך כל כך רגוע, שליו, מהיר, נכון. 19:55 והיא בוכה, עדיין עלי, מסרבת לינוק, אני מברכת אותה, מאיר וחנית בוכים מהתרגשות ואליה, כנראה שגם. שעה היא לא הפסיקה לבכות.. צריך לתפור לי, אני משגעת את הרופא הנחמד שעושה את זה בעדינות ובסובלנות. כל כך מתסכל אותי ששוב אני אדדה שבועיים ושוב אני אסתכל על הבנות שהולכות כאילו שאני אפילו לא מצליחה לשבת. סימה נשבעת שהתפרים לא יהיו מורגשים והיא צודקת, אחרי יומיים אני אפילו מצליחה לשכוח מהם. אני נחרדת מהמחשבה שלוקחים לי אותה לשש שעות, מאיר הולך איתה. ומביא לי הוכחות מצולמות בוידאו לחדר התאוששות שהיא ישנה כמו מלאך. אנחנו עוברים למחלקה, למחלקת ביות. המחלקה כמעט ריקה. אני מתאוששת קצת, מאיר הולך הביתה ואני הולכת אליה. רק אז מצליחה לבכות מהתרגשות בפעם הראשונה. אליה מועברת אלי, למחלקה. אני והיא בחדר, נרדמות לכמה שעות. היא מתעוררת לינוק, מתוקה קטנה שלי. תודה אליה על האור והשלווה שהבאת לנו הביתה, תודה חנית על.. ה כ ל. אמרת לי כל הזמן ש"אני במקום אחר", זה כל כך נכון והרבה זה בזכותך. לבן – שאתה מקבל אותה באהבה, אח גדול אלוף. ליהלי – התינוקת שלי, השמש שלי, עגולה ומאירה, שעושה לה מקום. למאיר – אהוב שלי, על הכח. ולאלוהים, או למלאך שלי, ששמר ושומר לי על הגוף והנפש. קרן תוכן ההודעה: תגובות נוספות 22/12/2007  18:21 קרן יקרה - מאמוש 22/12/2007  20:59 קרן-המון מזל טוב שמחה ,פוסט קליל ונעים והרבה אושר.שם מקסים בחרתם (ל"ת) - יפיופית 23/12/2007  8:20 איזה סיפור מלא השראה. מקסים. מזל טוב ענקי! (ל"ת) - ע.פ. 23/12/2007  8:43 וואו, עשית לי צמרמורת, איזה סיפור מרגש ומלא השראה. מזל טוב!!!! (ל"ת) - גלקה 23/12/2007  9:7 קרן אהובה- - רונה 23/12/2007  11:53 אני ככ אוהבת סיפורי לידה - myalinea 23/12/2007  14:20 מזל טוב!!! סיפור יפהפה - אמא של פיצי 23/12/2007  20:24 מזל טוב, \סיפור מרגש. (ל"ת) - שין 24/12/2007  7:53 כמה נפלא!! - דפלול 24/12/2007  8:14 תודה לכולכן (: (ל"ת) - קרן

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש