ילדתנו המתוקה בכיתה ג', בבי"ס רגיל כזה, מיושן, "של פעם..." (בלי חוגי העשרה, מקצועות מוזרים וכד', ממש מזכיר את ביה"ס היסודי שלי ושל בעלי), יש לה מורה - נשמה, באמת . מחנכת בכל רמ"ח איבריה, תמיד תעדיף דיון על מצוקת תלמיד או על בעיית התנהגות על עוד חומר בהספק, נותנת להם כלים ללמידה, מקפידה מאד על סדר וכתיבה תמה, אבל.... לא מלמדת! עברה יותר משליש שנה - הם לא מתקדמים בחומר, אין להם מבחנים (לטענת המורה זה מלחיץ ילדים עם לקויות וקשיים, ויש בכיתה כמה - שמאובחנים ומטופלים היטב), לא בחנים (היא נגד הפתעות לא נעימות), לא הכתבות (היא טוענת שכתיבה ללא טעויות נובעת מהבשלה של המוח, וזה אינדיווידואלי ), 2-3 עמודים לשיעורי בית, אין עונשים, ואין צעקות.(גג מיבחן אחד במקצוע - בשנה!!) המישנה שלה אומרת - שעל כל הורה לאתגר את הילד שלו, בבית, וככה הם יתקדמו (אמנם היא נגד לשבת עם הילד להכנת שיעורים, אבל דוגלת בהכנת דפי עבודה לילד, תירגול יום - יומי וכו').
א. זה מעצבן. לא תפקידי ללמד את הילדה שלי דברים בסיסיים בחשבון ותורה, בשביל זה בדיוק היא מגיעה לביה"ס. ב. פרקטית - זה מסובך, הילדה מגלה התנגדות , לא בא לה לתרגל ולהעשיר את עולמה דווקא בחשבון בשעות הצהריים, ואני מה- זה מבינה אותה... ג. אין לי ידע וכישורים להסביר נכון וטוב, ושוב - זה מעצבן!
אבל (שני!) - היא באמת "מורה לחיים". אמנם הם יקבלו את השטוזה של החיים שלהם בכיתה ד', אבל ערכים יהיו להם ממנה (גם ממנה). אז מה עושים ?! כשפונים אליה יש לה כאמור - מישנה סדורה על כל טענה, לפנות הלאה - נראה לי סטירת לחי למורה, ששוב - חזקה בנקודות מסוימות, ומצד שני - להשאיר את המצב על כנו - נראה לי לא לעניין, לא רוצה ללמד לבד את הבת שלי, זה לא הום סקולינג פה... סליחה על האורך, אבל אני ממש על סף "דף עבודה בתרגילי שרשרת בחשבון" - ואני ממש מבואסת מהסיטואציה.
|
תוכן ההודעה:
|