אני כותבת את ההודעה הזאת בעצב גדול, כי חשבתי שאצליח לפתור את הבעיה בעצמי והנה - לא הצלחתי, לפחות בינתיים. הבנים שלי בני 5 ו-3, חמודים ומלאי אנרגיה, ולעתים קרובות מסיתים אחד את השני לשובבות גדולה, שיכולה לכלול זריקת בגדים מסל הכביסה לרצפה (זה קרה פעם אחת), או סתם השתוללות בזמן שהם אמורים להיכנס לאמבטיה. וזה עוד בלי לדבר על הצביטות, משיכת השיער וכל השאר. בזמן האחרון קורה שכל יום אני מחליטה שהפעם אני אהיה רגועה בכל מחיר, ובכל זאת מוצאת את עצמי כל יום מתפרצת עליהם לפחות פעם אחת. אני משתדלת לא לצעוק, אבל עדיין הם רואים את הזעם. והבן הגדול שלי כבר אמר לי: את כל הזמן כועסת!
אני יודעת שזה טבעי לכעוס מדי פעם, וכל זה, אבל אני ממש מרגישה שכרגע זה קורה לי יותר מדי. פעם הייתי אדם כל כך נוח ורגוע, איך הפכתי למפלצת כעס כזאת? ואיך יוצאים מזה? אני זוכרת כל כך טוב את ההרגשה של ילדה שאמא שלה כועסת עליה, אמא שלי היתה תמיד מתוחה ועצבנית וזה היה נורא - כשהייתי קטנה תמיד העדפתי את חברתו של אבא שהיה רגוע וחביב. זה ההורה שאני רוצה להיות, איך אני מגיעה לשם?
ממש עצוב לי, ומביך אותי אפילו להודות במצב הזה, אבל אני יודעת שאני זקוקה לעזרה, וזה חשוב. אשמח לשמוע ממי שהייתה שם איך הצלחתן ללמד את עצמכן להיות רגועות יותר.
|
תוכן ההודעה:
|