פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי
 
1/3/2008 21:43 תיתי רופאת שיניים מאת:
מאחורי המקדח- יומן שבועי
 כותרת:
הפעם קשור לרפואה, אבל לא לשיניים, סתם לגיוון.
אבי חגג עשרה חורפים לקוצב הלב, והוחלט שצריך להחליף את ה"קופסא" שלו. אבא התייצב , כפי שנדרש, בשבע וחצי במחלקה הקרדיולוגית של "שערי צדק". רק אחר כך הבנתי, כמה הגיונית מבחינת בריאות הלב היתה שעה זו.
אני הגעתי מאוחר יותר, בערך בשמונה ורבע.חניון בית החולים היה מלא עד אפס מקום. באומץ, השחלתי את ישבנה השמנמן של מכוניתי בין שתי מכוניות שחנו בצמידות. פתחתי את הדלתות בזוית חדה ביותר, וכשלא נשמתי, הצלחתי לזחול החוצה. מכוניות חלפו על פני בסיבובים. הנהגים הביטו במבטי יאוש. ההגעה המוקדמת בודאי הועילה למצב ליבו של אבא. אצתי מהמעלית (לא העזתי לטפס עשר קומות ברגל, בעוד אבי נכנס מיידית לחדר הצינתורים) מתנשמת מצאתי את הורי יושבים וקוראים עיתון בנחת. בעשר, סיימתי את מרבית העיתון, כולל המוסף הכלכלי ומודעות האבל.
באחת עשרה וחצי, נקרא אבי אל הדגל. אמי ואני הלכנו לאוטו, לנסוע הביתה ולחכות בנוחות לגמר הפרוצדורה (הרדמה מקומית, לא מפחיד)
אני חסומה כקנאי מצדה בשיא המצור. האוטו שלי לא יצא גם אם נצליח להשתחל לתוכו. נהגים החליטו לחנות כך, שאופנוע קטן ישתחל. לא יותר.
התכניות לצאת פסו. בדרך עזרתי לכמה נהגים אופטימיים שעמדו זה מול זה וקיוו שהמכוניות ידלגו זו מעל זו, להחלץ. כמו משחק מחשב, רק עם נהגים עצבניים.
חזרנו לכניסה. השומרת בדקה את התיק שלי בשנית, ויעצה לי לפנות לביטחון, שיעזרו לי לצאת מבית כלאי. הבטחון פועל רק בשעות שמונה עד תשע בבוקר. אחר כך-סגור. צלצלתי לביטחוניסטים ואחד מהם טען, שאני צריכה להמתין ליד מכוניתי, כדי שהוא יראה. (מה יראה?? אישה קטנה ואוטו גדול חסום)
בעודי מתלבטת אם לצחוק בקול או לצאת לעבר מכוניתי, רק לשם הפגישה המרגשת עם אותו ביטחוניסט מוזר, מצלצל אבא. אפשר לשהות איתו בחדר ההמתנה של הצינתורים. הפעם בשל אמא, ויתרתי על המדרגות, ונכנסנו לחדר. ד"ר מיקי בא לשאול מה שלומינו, והופתע לגלות את פרצופי החמוץ ותלונותי השופעות לגבי החניה בבית החולים "שלו".
מיקי החזיר מבט לא מופתע והודיע, שהחניה בהחלט היוותה תמריץ לכך שהוא מגיע לעבודה ברגל. האחות הנהנה בידענות וניחמה אותי. מקסימום, אוכל לישון בבית החולים (יש!)
לאבי היה רעיון אדיר: אולי אקח את מכוניתו? לכך סירבתי בתוקף. אין שום סיכוי שאצליח למצוא חניה מחודשת. על מקום יקר ערך כזה לא מותרים!
נשארנו להמתין בחברת סנדויץ' עבש. השעה כבר שתיים, ואין. לא אבא ולא מיקי. אמא ואני יושבות ודואגות מאד. במחלקה לא יודעים דבר.
סוף סוף משלחת של אחות (זו עם החניה) אבא במיטה, ואח, שמחזיק בחגיגיות את נעליו של אבי, דוקא.
הכל תקין. עבר בשלום, בידיו האמונות של מיקי, שיחיה, ואני מנצלת את שעות הצהריים השקטות לרדת במדרגות (חוסך תרגילי ישבן בבית בערב), לחמוק לחניה, להזיז את האוטו (החוסם לא זז. זה שלצידי יצא, ויכולתי לתמרן איכשהו). ולחזור לחדר (שש קומות בריצה, עם הפסקות כשלא ראו).
בערב, לא בלי פרפרים בבטן, הצלחתי לצאת מבית החולים. לא כיף!

תוכן ההודעה:

תגובות נוספות
1/3/2008  21:52 תיתי יקרה - אמא של א
1/3/2008  22:0 תיתי רק בריאות טובה. שיהיה שבוע רגוע בכל החזיתות (ל"ת) - maia
1/3/2008  23:25 תודה! ואמא של א' - תיתי רופאת שיניים
1/3/2008  23:31 תיתי - ריש
2/3/2008  0:0 תודה ריש - תיתי רופאת שיניים


   
 

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש