הבן שלי בן 4 וחצי. בגן הוא מתחיל מתישהו בריכוז או פעילות לעשות קולות (כדי שיתנו לו ללכת לשחק), יכול להתרכז נפלא בדברים שהוא אוהב ובמה שפחות - הוא רוצה לעזוב וללכת לשחק. יש לו מאפיינים של מחוננות (כך אמרה מומחית לגיל הרך. יש לו גם נטייה לאובססיביות, שהשתפרה פלאים בחצי השנה האחרונה. באירועים רבי משתתפים (ימי הולדת וכד'), הוא לעיתים פורש לשחק במשהו לבד.כשהוא עם עצמו, הוא מוצא עיסוק ולחלוטין ל-א נראה שהוא סובל מזה או משהו. באופן כללי - ילד מפותח ואינטליגנטי, בעל תפישה מדהימה, רואה פרטים קטנים, מתעניין מאוד באיך דברים עובדים, מביע חום ואהבה לבני המשפחה, בעל חוש הומור, שמח ומאושר, חברותי - מעדיף חברה קטנה כנראה, מצויין באחד על אחד, וגם עם קב' קטנה של חברים וכאמור - בקבוצה הוא "פורש" כששאר הילדים עדיין מסוגלים לשבת בריכוז.
התייעצנו עם מומחית אחת, שאמרה שאין מה למהר - הוא רק בן 4.5, אפשר קצת לעזור לו ולדחוף אותו יותר להששתף בריכוז, מתוך מטרה שהגננת תלמד איך לגרום לו להשתתף יותר. אבל כעת הגננת דוחפת יותר לכיוון של עבודה צמודה עם מישהו בגן - שיישב איתו צמוד ויכוון אותו - איך להשאר בקבוצה, כאשר הוא פורש ממנה. עלי לציין, שיש פעילויות שהוא אוהב מאוד ואז הוא משתתף יפה מאוד כמו כולם (בעיקר מה שקשור במוסיקה). מה עושים? למי פונים? ואםאכן מוצאים שצריך לעזור לו - מי הפונקציה העוזרת? מורה לחינוך מיוחד? אני בכזה לחץ, שכבר איבדתי את האינסטינקט האימהי שלי בנושא. האם הילד פשוט צריך לגדול עוד קצת וצריך קצת הכוונה, או שצריך מישהו צמוד? אשמח לתובנותיכם, במיוחד של אנשי ונשות המקצוע כאן. שבת שלום.
|
תוכן ההודעה:
|
