ילדת? זהו ! את עשית את שלך !

פורום

השבוע

אינדקס

אופנה

9/4/2008 8:36	הילה	מאת:
ילדת? זהו ! את עשית את שלך !		כותרת:
חברות, נשואים , שנתיים נשואים והריון. מהרגע שהריתי אני כבר לא אותה אישה רעייה אהובה. אני איזה תנור או יותר נכון רחם שנושא את הבן שלו. אל תנשמי, מה אכלת?, אל תלבשי הדוק מידי, למה את ישנה על הבטן? תאכלי את זה ואת זה... הלו? מה איתי ? אני, אני לא חשובה העיקר השעובר יתפתח. חודש שלישי דימום בעבודה, בזמן פגישה עם המנכ"ל. קראתי לו לאיש שיבוא ויקח אותי לבית החולים. בדרך צעקות "זה בטח בגלל שהתרגשת מדברי המנכ"ל שלך בישיבה", את לא ליודעת להפריד? מה נשארת עד שעה כזו לעבוד? ואני מדממת, כל הכיסא של הרכב דם !!! הוא צועק עליי, זה הפלה בטוח הוא אומר. ואני גם ככה לחוצה מהדם והוא מאשים אותי. בסוף, זה היה דימום ויציאה של קרישי דם מהרחם---העובר בסדר. זריקות לחיזוק הרחם ומנוחה בבית. ואז, אז החל הסיוט. אל תקומי אל תלכי, תכלי את זה ואת ההוא, תלבשי טוב שלא תתקררי ושלא תצטרכי לקחת תרופות שיזיקו לעובר.... סיוט שנמשך 9 חודשים. את מרגישה כאילו את כבר לא את, את סתם איזה רחם שנושא את הבן שלו. חודש תשיעי, ירידת מים, רצים לבית החולים, זריקת זירוז כי אין פתיחה, חבל הטבור סביב הצואר של התינוק...אין מספיק מי שפיר..... תלחצי טוב הוא אומר לי, תלחצי טוב שלא תעשי לתינוק נזק אני מתה מכאבים ולו לא אכפת ממני מאשתו. לחצתי, נקרעתי והתינוק יצא. הוא לקח את התינוק למחלקת תינוקות ולא חזר. נשארתי בחדר עם רגליים מפוסקות, הכל נוזל לי שם ממתינה שיתפרו אותי. מחכה והזמן נמשך כנצח. הוא לקח אותו, קיבל את שלו ולא אכפת לו ממני. הגיע הרופא לתפור, תפר ואני מועברת להתאוששות. אני לבד. הוא עדיין עם התינוק. אני לבד. התחלתי לבכות, בכי שמהול בשימחה כי אני אמא אבל גם עצב גדול אפף אותי בו זמנית. אחרי 3 שעות, שכבר הייתי במחלקה הוא הגיע. איפה הוא היה? עם התינוק כמובן. אני? אני עשיתי את שלי, עכשיו אני כבר לא חשובה. לא שאל איך אני מרגישה. אני עשיתי את העבודה והוא, הוא רק מתפאר על יצירת המופת שלו. אני כבר לא חשובה. עכשיו תניקי. את צריכה להניק כי זה טוב לתינוק. תאכלי טוב כדי שזה יעבור לחלב. ככה הוא רוצה. נכון גם אני רוצה אבל למה בצורה כזו להכריח? הנקתי. הגענו הביתה. עייפה רוצה לישון, התפרים כואבים ואין כח. והוא כל היום עם התינוק, לא נותן לי להחזיק. נותן לי רק כשצריך להאכיל או לחתל. הוא חוזר לעבודה. ואז מתקשר לפעמים באמצע היום. לא שואל עליי כבר בכלל. שואל על התינוק אם אכל וכמה שקל ואם עלה במשקל. כמה פעמים החלפת לו חיתול ? ולמה לא גזרת לו ציפורניים ? ואני? שאלה אחת קטנה מה שלומך --אין. ואני בוכה. בוכה ובוכה. לא מבינה איך בכל המאמרים כותבים שכשהאישה יולדת האב מרגיש מזונח כי האם כל הזמן נותנת תשומת לב רק לתינוק. אצלי זה הפוך. אני מרגישה מוזנחת ולא רצויה או בלתי שמישה. זהו, זו המילה בלתי שמישה יותר ? זה, ילדת אז עשית את שלך ואת כבר לא חשובה.		תוכן ההודעה:

תגובות נוספות

9/4/2008 8:49

קורע - אורית גודקאר, פסיכולוגית

9/4/2008 10:33

עימות - יגור

9/4/2008 10:44

אוי... - אסנת

9/4/2008 12:59

מאיזה אזור את? - דואגת מאד

9/4/2008 13:16

הילה מתוקה! את לא לבד, אנא - אלמה

9/4/2008 13:42

כמה עצוב - נוני

9/4/2008 14:34

יגור: לא עימות! - דפלול

9/4/2008 15:21

דפלול וגם לשאר - ממש לא מדובר פה בבעל אלים- - נעמי

9/4/2008 16:24

בהחלט מסכימה עם דפלול. - ט

9/4/2008 16:48

נעמי - דפלול

9/4/2008 17:7

יש משהו קצת חשוד - הללי

9/4/2008 17:10

הילה, - עופרי

9/4/2008 17:51

אחזור על דברי קודמותי ואפציר - גילי אבישי

9/4/2008 22:10

נשמע שהבנאדם בחרדה. אולי אפילו בפניקה - לי

10/4/2008 7:40

חיבוק ושאלה: - maia

10/4/2008 8:10

באמת קיצוני. - אני גיטרה

10/4/2008 11:32

איזה פטתי - רונה

10/4/2008 15:6

הילה יקרה, ממליצה בחום תשומת לב לתגובתו של יגור - ניקי

10/4/2008 20:49

הילה, מה שצד את תשומת לבי במכתב שלך - אורנה דן

11/4/2008 10:1

לוקחת בחשבון שזה אינטרנט ואף על פי כן לא יכולה להניח לזה - גילי אבישי

11/4/2008 11:57

גילי, אני מסכימה עם כל מלה שכתבת. - ט

11/4/2008 13:35

גילי, מסכימה איתך לגמרי - אסנת