|
13/4/2008 21:34
|
עוד שין
|
מאת:
|
באיזה גיל חושפים ילדים ל"מציאות", ואיך עושים זאת?
|
כותרת:
|
הקטנה בת ארבע, למרות שאנחנו גרים בלב העיר, אני מניחה שהיא חיה לה בסביבה מוגנת ונעימה. בים התישבנו ליד אנשים והיא מיד ניגשה והחלה לפטפט, לספר איך קוראים לה, היכן גרה ואיך קוראים לנו. השבוע הלכנו ברחוב ואשה מבוגרת (עולה חדשה) ניגשה והציעה לה סוכריה והקטנה שמחה מאוד. אני כמעט התעלפתי. פתאום הבנתי שהיא סומכת על כל העולם לגמרי. הסכמתי (על מנת שלא לפגוע באישה שהיתה נדיבה מאוד) והסברתי לקטנה שלוקחים מזרים רק שאמא ואבא נמצאים ומאשרים. מצד אחד משמח אותי שהצלחנו להקנות לה בטחון מצד שני, ברור לי שצריך להתחיל לכוון אותה לכך שלא מדברים עם זרים או מתפתים לדברי מתיקה. לא יודעת איך לעשות את זה? איך לאזן בין בטחון בעולם ובין בטחונה האישי. איכשהו הדחקתי את זה במחשבה שבעצם היא אף פעם לא לבד ברחוב, כך שאין סכנה, מאידך, אם תלך לאיבוד? או מתישהו היא בעצם תתחיל להסתובב בעולם בלעדינו, לא? אשמח לעצות ותובנות. אולי דרורית?
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|