נועם ילד בן תשע. הגיע אלי חושש מאד, לבדיקה. מודיע לי, כבר מראש, ש"אצלו רק בדיקה היום". גיליתי שני חורים לא גדולים וקבענו תור ליום אחר. נועם חזר, סיפר בגאוה שצם (למה וכמה? לנועם פתרונים), ודרש את גז הצחוק שלו. הרי אי אפשר לקבל טיפול שיניים ללא גז צחוק!
חרגתי ממנהגי, והחלטתי ללכת על שקר לבן. גז רוצה? גז יקבל!
הסברתי לנועם, שהגז אצלינו במרפאה מיוחד, ומכוון שהוא כבר ילד גדול, ודורש כמות גז של מבוגר, לא נתעסק עם מסכת אף טורדנית. אמא הביטה בי במבט נדהם, אבל בשניה קלטה את העסק ואישרה בניד ראש.
כיוונתי היטב את המנורה וביקשתי לנשום עמוק ולאט. התחלה טובה של כניסה לטראנס היפנוטי. קבתי מעט את המנורה (לא חמה). ונועם שאף גז מנורות ואישר בשמחה, שאכן, הגז למבוגרים יעיל הרבה יותר מזה שבמסכה.
התחלתי בטיפול. מידי פעם בקשה אמא מנועם לשאוף עוד ועוד גז, ובאיזשהו שלב, ביקש נועם להרחיק מעט את המנורה. זרם הגז די חזק.
הטיפול עבר בקלילות. נועם קם רגוע ומרוצה, ורק ביקש לסתימה הבאה, שימוש נוסף בגז המבוגרים המשובח שלי. נשבעתי שיקבל כאוות נפשו.
|
תוכן ההודעה:
|
