אני רוצה לפתוח דיון חדש בנושא סוגית הציפיות, אך תחילה אני מרגישה צורך להסביר את עצמי ואת עמדתי בנוגע לדיון ההוא ולכמה ממגיבותיו, פעם נוספת.
למה התקוממתי, ולמה התעצבנתי.
קודם כל קבלתי הרגשה שאני איכשהו חוזרת לשנות ה- 50, ונא לא להיעלב אישית אני מדברת על גישה. האישה אחראית על הנקיון ועל הילדים. לא?
ובואו נדבר ספציפית - מעט מאוד בנות בחרו להגיב למה שפותחת ההודעה כתבה, אלא בחרו לצייר תמונה ממש שקורה אצלן בבית, תמונה שונה לאין שיעור מזו הראשונה. מה הייתה המטרה בזה? ובואו ניתן דוגמאות לא מצוטטות מילה במילה אבל הקונספט ברור:
" ביום שישי אני יכולה להיעלם לכמה שעות ולמצוא בית די מסודר וילדות מבסוטיות"... נכתב אחרי שפותחת ההודעה כתבה כי היא מבלה בימי שישי במטבח בקרצוף ערימת סירים מכל השבוע.
"אני עכשיו בתקופת עומס בעבודה ואין לי ככ כח לנקות ולסדר אז החצי לקח על עצמו קצת יותר" ...נכתב אחרי שפותחת ההודעה כתבה כי הוא לא עושה עשירית ממה שצריך בבית ...
אחת כתבה כי הוא עובד לילות!!! ומה רוצים ממנו??? אז, עבודה בלילות לא מוגדרת ככזו אם חוזרים הבייתה ב- 20:00 21:00. תשאלו כל אחות בבית חולים, משמרת שמתחילה בשלוש ונגמרת ב- 23:00 (!!!) נקראת משמרת ערב. משמרת לילה מתחילה ב- 23:00 ונגמרת ב- 07:00 בבוקר, שעות שנדמה לי כי בעלה נוחר .... והיא מניקה ...
מישהי כתבה שלא הייתה מצפה שיעשה משהו כל יום ... ואני שואלת למה?
האין הוא מסוגל פיזית? או אולי נפשית? ולמה רלוונטית בכלל העובדה אם מפריע לו לכלוך או לא? בית, ובמיוחד כזה שיש בו ילדים צריך שיהיה נקי ומסודר. יש כלים לרחוץ, כביסה לעשות וצעצועים לסדר.
אחת כתבה כי היא בחרה להישאר בבית, אבל בעלה לקח על עצמו את פרנסת המשפחה. אחרי שברור כי פותחת ההודעה עובדת יותר שעות.
אחת כתבה כי הוא לא עובד אצלה ועד כהנא וכהנא. מה הוא דייר משנה בבית?
לי- כתבת שאני יודעת כמה זה קשה להישאר בבית עם תינוק? בהמשך אותו משפט כתבתי גם שעמדתי במשימה והייתי מצפה כי בן זוגי יעמוד בה גם.
רוית ב' - שאלת להמ אני ככ מתעצבנת? כי אני מוצאת חלק מהתגובות האלה ממש מעליבות, גם את פותחת ההודעה וגם אותי כאישה. לעשות לו רשימה בערב שלא תעבור את החצי שעה? מה הוא נכה? אם היו כותבים לי את זה הייתי ממש נעלבת בתור אישה. זה כמו שהבוס שלי בעבודה יבוא ויגיד לי כי הוא לא מצפה ממני לעשות דברים מועילים כל יום או יותר מחצי שעה כי אני מסיבה מסויימת לדעתו לא מסוגלת. מעליב לא? גם לא צודק. ואנחנו נלחמות על זה כלכך יום יום. אז אם יש גבר שבחר באופן מודע להישאר עם בנו בבית הוא צריך לקחת בחשבון את כל המשתמע מזה ואם אינו מסוגל לכך שיילך לעבוד בעבודה רגילה בשעות היום. ולא, אני לא באה ממקום של התחשבנות, אבל לפי החישוב שלי הוא עובד רק חצי מישרה, מה שאני עושה היום, ואת יודעת מה? הבית מתוקתק! אין לכך כל הצדקה!
אני שוב מזכירה לכן שפותחת ההודעה כתבה כי הבית אינו מיועד למגורי אדם!
והכי גרוע לדעתי שנכתב - להוריד ציפיות. וכאן בעצם מתחיל הדיון.
לדעתי האישית, אנחנו מורידים ציפיות ממי שאיכזב. בואו לא נשכח כי מדובר כאן בבן זוג, לחיים ולא באיזה שותף לדירה בשנות לימודי באוניברסיטה. ולא מדובר בהתחשבנות על מדפים במקרר. מדובר על אחזקת בית של משפחה. אם לא ממנו ממי נצפה???
אם אין לנו ציפיות אין למה לצפות, אין עניין, אין עתיד.
אם לא נצפה מבן הזוג, למה שנצפה מילדינו? שמעתי פעם משפט חכם שאומר:
" הילדים שלנו לא עושים מה שאומרים להם אלא מה שאנחנו עושים". זה נכון.
אז יעשו בדיוק מה שאבא עושה, ובעצם למה לא, לא רוצה לחשוב בכלל איך החברה שלנו תיראה. אין עולם טוב ללא ציפיות. למה שנצפה כי יחסכו במים? או ימחזרו? או כל דבר אחר? הרי מישהו מצפה מאיתנו לכך לא? ציפיה היא סוג של תקווה לעתיד טוב יותר. מה נשאר לנו ללא זה?
ושוב, אני תמיד בוחרת לשים עצמי במקום האדם המדובר, ככה אפשר הכי טוב לנסות להרגיש מה שעובר עליו, ואם הייתי יודעת כי בןזוגי מוריד ממני ציפיות הייתי ממש נשברת. באמת. כי אז בעצם מה נשאר לנו???
לדעתי זה לבחור בדרך הקלה, לטווח הקצר כי זה הרי לא באמת יפתור להם ת'בעיה, ובכלל, כי הרי כשמורידים ציפיות אין אכזבות נכון?
ועוד משהו קטנטן, רוית ב' - אני בסדר, תמיד קצת אמוציונאלית.
ולא, לא חושבת שאני חיה בעולם מושלם. גם לא רוצה. זה משעמם.
מקווה מאוד מאוד שאף אחת לא תיפגע או תיקח דברים באופן אישי למרות שאולי זה נשמע ככה, זו לא המטרה שלי בכלל. הדברים נגעו בנקודה ומשם הכל יצא. ולמרות כל האכזבה וההפתעה, אני עדיין אוהבת את הפורום ונשותיו.
מאוד.
מיה
|
תוכן ההודעה:
|
