פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

24/5/2009 2:1 פלונית מאת: סיפור לידה -לידה בבלינסון כותרת: סוף סוף אזרתי כוחות לכתוב על הטראומה הנפשית הקשה שחוויתי בבילינסון. דחפתי את עצמי לקום מהמיטה ולכתוב אחרי ששוב כמו בכל לילה מאז הלידה אני שוכבת במיטה ליד בני שכבר בן 4 חודשים מלאת חרטה על הלידה בבלינסון אני ארד לפרטים בהמשך על מנת להציל את הקוראות (וזה בפרוש להציל..). מלכתחילה העדפתי שלא ללדת בבי"ח מאחר ואני דוגלת בגישה שהיא טבעית ולא מתערבת, אני מאוד סומכת על הגוף שלי ומחוברת לעצמי ולא חששתי מהלידה במובן של כאב פיזי. אך מאחר וזהו היה הריון לא מתוכנן לא הספקתי להערך כלכלית ולא היו לי 6000 ש"ח ללידה בבית ובטח שלא 12000 ש"ח ללידה במרכז ללידה טבעית והאבסורד הוא שגם את המענק המגוחך שמקבלים מביטוח לאומי לא מקבלים כאשר לא יולדים בבי"ח. ועכשיו לפרטים. החלטתי ללדת בבילינסון לאחר שהצגתי בפניהם תוכנית לידה שהובטח לכבד ,נאמר לי שהם מאוד מתחשבים ברצונות היולדת ודוגלים בגישה טבעית ואף נפנפו לי בכך שישנו חדר לידה טבעית מפואר (החדר הוא כמובן פיקציה). אם אתן שואלות למה הם מתאמצים-זה מפני שהם מקבלים סכום עצום על כל יולדת שבוחרת ללדת אצלהם ומאותה סיבה אגב הם רוצים שתלדי מהר ותפני להם מיטה לעוד 8000 ש"ח ואם לא תלדי מספיק מהר אל תדאגי יש קיסרי ואם תהיי מספיק קשוחה ולא תסכימי התפשרו איתך על ואקום... אז ככה.. הגעתי לבילינסון ב6 בבוקר עם צירים תכופים(הם החלו ב11 בלילה) ואחרי שבדקה אותי אחות לא סימפטית בעליל.. ותחנונים של אמא שלי והפעלת קשרים קיבלתי את החדר הטבעי אך הובהר לי שלא יולדים שם באמת ושאוכל להיות שם רק לשלב הצירים. אני התרכזתי בתהליך ועשיתי עבודה מצויינת ללא אפידורל - בנות זה אפשרי וזה לא נורא. אבל האחיות המכשפות שם כל חצי שעה בערך באו והכריחו אותי לצאת מהחדר וללכת עד סוף המסדרון לחדר אחר שבו הכריחו אותי לשכב על הגב ולהתחבר למוניטור. מאוד קשה לקדם לידה כשמפריעים לך ועוד יותר קשה להיות בציר ללא אפידורל כשאת על הגב. הם התעלמו ממני לחלוטין והתייחסו אליי בזלזול. נהייתי עייפה מאוד השעה הייתה כבר 4 בערב והרגשתי מותשת מהליכה הזאת הלוך חזור בין החדרים . גרמו לי להרים ידיים ולהיכנס לחדר רגיל ומרוב תשישות גם הסכמתי לקבל אפידורל כדי שאוכל לנוח (ולא בגלל הכאב -הוא היה נסבל). היתה פתיחה של 5 ולא היתה התקדמות ,הרגשתי שהתהליך נעצר בגלל כל ההפרעות . זה היה כמו שוק. צעקות של יולדות מכל עבר,צעקות של רופאים ומיילדות ,אורות פלורסנט מעלייך,ובכל רגע נכנסים רופאים ומתמחים למיניהם שאת צריכה להדוף באסרטיביות כשאת בתוך חוויה שאמורה להיות כל כך שקטה ואינטימית. ואז.. נכנס רופא גאון והחליט שצריך לפקוע את שק מי השפיר כדי לקדם את הלידה ואחריו עוד רופא גאון שהחליט לתת פיטוצין- הורמון סינטטי שמחזק את הצירים מיד לאחר שעשו זאת החלה ירידה דרסטית בדופק העובר ואז אחד מהגאונים אמר שיש ירידה כי הצירים החזקים לוחצים את חבל הטבור ואין את המים שיגנו עליו אז אל דאגה יש פיתרון - נכניס מים חזרה באופן מלאכותי. הכניסו מים וזמן קצר לאחר מכן עלה לי החום כתוצאה מזיהום(מעניין למה??) . ואז בנוסף לכל הרעל שדוחפים לי מחליטים לדחוף גם אנטיביוטיקה לווריד. ובמקביל הרופאים במשך כמה שעות מעלים את כמות הפיטוצין ומורידים מעלים ומורידים.. אני חייבת לציין שאני בכל הזמן הזה רק מתחננת שיעזבו אותי בשקט, שייסגרו את האור ואת הדלת וייתנו לי להתרכז ולהתקדם. אך הם מתייחסים אל היולדת כאילו היא טיפשה ולא מבינה דבר בקשר לגוף שלה ולנשמה וכאילו בלעדייהם לא היו באים ילדים לעולם. נמשיך.. כבר בוקר ! נכנס רופא ומחליט שאני יולדת בניתוח קיסרי ואני מתחננת שיקשיבו לי ויתנו לי צ'אנס ואז סוף סוף יוצאים לי מהחדר ומתפשרים איתי על דלת סגורה רק למחצה.. וטוב נו ...אם את מתעקשת גם נכבה ת'אור. בחוץ חברה שלי עומדת ושומעת את הרופאים מדברים עליי בציניות ומתכוננים לניתוח קיסרי. ואני סוף סוף לבד יכולה להתרכז ולהתנצל בפניי התינוק שלי על הקושי שהוא חווה ומצליחה לעזור לו להתקדם וכך תוך פחות משעה הגעתי לפתיחה של 10 מפתיחה של 5 . הרגשתי את הראש למטה והרגשתי גם את הצירים מאחר והאפידורל הסתבר התנתק לי בטעות מהגב. ואז אמא שלי הולכת ומתחננת לרופא שייגש לבדוק אותי כי אני בטוחה שיש פתיחה של 10 והוא מנפנף אותה שוב ושוב עד שהחליט להשתיק אותה ונכנס לחדר במין ציניות נוראית ונתן תחושה של יאלה נדחוף תיד ונעיף אותך לקיסרי.. ואז להפתעתו הייתה אכן פתיחה מלאה והראש למטה. הוא החל לצעוק עליי כמו משוגע לדחוף ואני כל כך נבהלתי מהצעקות והאגרסיביות שלו עד שגם הדופק של הצוציק של החל לעלות במהירות. ואז הוא צעק לי"יש לך בדיוק שעתיים ללדת לבד,אחר כך מתערבים" ויצא מהחדר. ואז אמא שלי הלכה לחפש את המיילדת שהייתה הכי אנטיפתית מכולם- שרה שמה(אני לא אשכח לעולם) . המיילדת הגיעה לאחר שעה ורבע! שאלתי אותה למה לעזעזל לקח לה שעה ורבע אז היא אמרה-"את לא היחידה כאן" בכעס.. ואז צעקתי עליה שזה לא בסדר אז היא נעלבה ויצאה מהחדר כאילו אנחנו בגן ילדים..כשהיא צועקת "אני כבר 30 שנה מיילדת...."כנראה שזאת הבעיה-היא כבר עייפה וממורמרת-תפרשי!!! בינתיים אני שוכבת על הצד ודוחפת בעצמי ואז נכנסת רופאה ואומרת טוב תשכבי על הגב ותדחפי,אני מסבירה לה בנימוס שנוח לי על הצד ואני לא רוצה ללדת על הגב כי זאת תנוחה שגורמת לקרעים אז היא מנסה לעבוד עלי ושוב חושבים שאני מטומטמת ואומרת לי טוב תתהפכי לרגע אני רק רוצה לראות ,אז אני מסתובבת והיא מתחילה לצעוק "טוב תרימי רגליים ותדחפי" ואז אני שוב מסבירה באיפוק שאני לא רוצה ושלא תנסה לעבוד עליי ואז היא החלה לצעוק עליי ולאיים שעכשיו נלך לקיסרי ומי אני בכלל שיגיד לה מה לעשות כי היא רופאה בכירה כאן.. מעניין את הסבתא שלי! ואז כבר התרגזתי והעפתי אותה מהחדר בדיוק כשהרופא המשוגע נכנס ואומר נו עברו שעתיים אנחנו מתערבים והחליט ליילד בואקום כמו כל הלידות בבלינסון ואז שוב צריך לריב איתו שלפני שעושים חתך אני מבקשת אילחוש מפני שכבר מזמן אין אפידורל והוא לא מאמין לי! הוא מציע טוב נתחיל לחתוך ואם תרגישי תגידי לנו.. מה אתה דפוק??? בסוף הועילו בטובם לתת לי אלחוש. ואז תוך שנייה הצוציק שלי יצא ותאמינו לי שלא היה צריך את הואקום (זה עיניין של נהלים..) אבל אז המשיך הסיוט -לקחו לי את התינוק שלי וכשביקשתי אותו אליי צעקו לי "אלו הנהלים.. היה לך חום.."(שוב מעניין בגלל מי??) ואז אחרי שאלוהים יודע מה עשו לו נתנו לי אותו לכמה שניות ואת הרגע הזה אני לא אשכח-הוא שוכב עליי ומסתכל בתוך העיניים רגוע ובוחן ואז הרופא פשוט חוטף אותו ממני והוא מתחיל לבכות וגם אני.. שוב -נהלים. מאחר והיה לי חום חייביםלקחת את התינוק לפגייה(אפילו שנולד 3.700) כדי לעשות לו בדיקות נוראיות -שאיבת נוזל עמוד שדרה ועוד כל מיני. ואני לא רוצה ומתחננת אבל הם מנסים להפחיד אותי ולומר שבגללי הוא ימות.. מטומטמים-הפחד הוא שלהם הם מזמן שכחו להיות רופאים ומה היא חמלה הדבר היחיד שמעניין אותם זה כיסוי תחת! וכך הפרידו ביננו בכוח ואני נותרתי לבד לבכות במשך כמה שעות. אפילו להשגחה לא השאירו אותי -ישר שלחו אותי למחלקת יולדות כי היו חייבים את המיטה ,היה עומס כך אמרו. ואני עםכל הכאב לא הסכמתי לחכות וללכת לישון כמו שהם הציעו המפגרים-איך את יכולה לישון אחרי טראומה כזאת,ילדת וחטפו לך את הילד שסחבת בתוכך 9 חודשים! עםהכאב של התפרים והכל נאלצתי ללכת ברגל לבי"ח שניידר שממול כי אין להם מחלקה כזאת בבילינסון אז הם מרחיקים את התינוק לבי"ח ממול.(מאוד נוח) ושם ישבתי לי על כסא פלסטיק ולא הסכמתי לזוז מהילד שלי שכמובן שהבדיקות הנוראיות שעשו לו יצאו תקינות הרי זה היה בגלל נהלים וכיסוי תחת. ואז האחיות ה"נחמדות" שם נרתעו מכך שאני רוצה להניק וניסו לשכנע אותי שזה לא מספיק וצריך גם פורמולה. כמובן שלא הסכמתי וברוך השם הילד רק יונק (עדיין). ושוב כדי לכסות את עצמם הם רצו לקחת לו בדיקת דם לפני ואחרי כל הנקה כדי לבדוק שזה מספיק.. פשוט מטורפים. ואני נלחמתי ולא הסכמתי אחרי שראיתי בכמה סבל זה כרוך ואיך התינוק שלי שרק נכנס לעולם הזה צריך לסבול מחטים בלי סוף.. והגב .. זה שהבדיקות יצאו תקינות זה לא מעניין אותם הם המשיכו לדחוף לו אנטיביוטיקה ליתר ביטחון כך אמרו והחזיקו אותנו כך 4 ימים כי אלו הנהלים.. היום ברוך השם אנחנו מאושרים ובריאים כמובן. אך הטראומה שם.. ואני איבדתי סופית את האמון במערכת הבריאות . ואתם??? בכל אופן מקווה שהחכמתם ,אני את הלידה הבאה שלי מעדיפה ללדת ביער לבד מאשר בבי"ח. פחות מפחיד תאמינו לי. ואם בכל זאת אתם רוצות בי"ח אז רק לא לידה בבילינסון! עריכת כל הדף תוכן ההודעה: תגובות נוספות 24/5/2009  2:15 כ"כ מגישה אותך כ"כ מבינה - uli 24/5/2009  6:59 מאד מצטערת ומזועזעת לקרוא את הסיפור שלך - לי 24/5/2009  7:55 קודם כל מצטערת בשבילך על לידה שכזו, אבל מעולה שכתבת כאן - maia 24/5/2009  10:35 המנגינה הקבועה - שוב חוזר הניגון 24/5/2009  10:40 באמת חוויה שנשמעת זוועה. לשוב חוזר הניגון - אוריתה המצטטת לעת מצוא 24/5/2009  10:43 ולפלונית, - אוריתה 24/5/2009  10:48 וואו איזה סיפור מזעזע - טלי של אור 24/5/2009  10:49 לא עוד, אלא שוב. מאלתרמן לקחתי רק את ההמשך. מקווה שיסלח לי על העיוות מבית היוצר שלי. שוב, יסלח לי שוב. (ל"ת) - שוב!!! חוזר הניגון 24/5/2009  11:15 מצטערת לשמוע, ואני בדיוק מתכננת ללדת שם....אוף. (ל"ת) - נוני 24/5/2009  11:33 מצטערת על החוויה שעברת - ריש 24/5/2009  11:55 לנוני-חוויה אחרת לגמרי - שפירית 24/5/2009  12:36 נשמע מאוד מצער. גם לי הייתה לידה נוראית בבלינסון. - חבצלת 24/5/2009  13:1 מקווה שזה לא יגרום לך לא לרצות ללדת יותר, אלא לרצות לחוות חוויה מתקנת. - אמאלה3 24/5/2009  14:21 כרוניקה של סיפור לידה ידוע מראש - myalinea 24/5/2009  14:45 עצוב עצוב - מילכי 24/5/2009  14:55 ליולדת הטרייה- מזל טוב מאחלתלך הרבה הנאה בגידול - fc 24/5/2009  21:22 בפעם הבאה - בבית... - מאיה 24/5/2009  22:58 חוויתי שם חוויה דומה - חדשה 25/5/2009  6:25 מה נותנים ומה לוקחים - ריש 25/5/2009  9:5 ריש - אהבתי. לקחת אחריות על הגוף שלנו זה ממש משפט המפתח כאן. כתבת יפה, תודה :-) (ל"ת) - myalinea 25/5/2009  11:23 לראות את האחר - אוריתה 25/5/2009  12:51 אוריתה, את צודקת. - ריש 25/5/2009  13:11 תמיד, תמיד, תמיד, - שמחה 25/5/2009  13:46 כל הודעה בפורום מעלה תהיה לגבי מי שעומד מאחוריה (ל"ת) - לי 25/5/2009  13:53 ממש לא (ללי). (ל"ת) - שמחה 28/5/2009  18:48 ריש - אם כך, אני קצת נסוגה :-). מה לעשות, אני לא בודהה (ל"ת) - אוריתה 31/8/2010  22:54 תודה על העידוד :) קצת באיחור... - כותבת הסיפור

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש