 |
 |
|
| פורום | השבוע | אינדקס | אופנה | יוגה | גברים וצירים | היום שאחרי | הצילו צירים | תזונה | מאמרים | חדשות | ראשי |
| 26/5/2009 13:23 | אמא לילד כזה | מאת: |
|
ילד שמאבד שליטה |
כותרת: | |
|
אני פונה אליכן כי אני לא יודעת מה לעשות, כי קשה לי ואני חייבת לפרוק, כי אולי אני מגזימה ואולי אקבל פרופורציות, ואולי אני לחלוטין מפספסת פה משהו, ולא עושה מה שצריך. יש לי ילד בן 6 וחצי, מסיים גן חובה השנה. מאז שהיה תינוק הוא היה מאוד - איך לקרוא לזה? – נגיד, קיצוני בתנודות מצבי הרוח שלו. כלומר, כשהכל בסדר אז הוא מדהים, וכשמשהו לא מסתדר – צרחות, בכי וקריזה מוחלטת. כמובן שכשהיה תינוק לא ייחסנו לזה חשיבות מרובה, וככל שגדל תמיד אמרנו ש"טוב, הוא עוד צעיר, זה יעבור, זה יסתדר, הוא יתגבר" וכו'. אבל הילד, כאמור, כבר בן 6 וחצי, וזה ממש לא מסתדר. ולמה אני מתכוונת? היום, למשל, הגענו לגן עם סלסלת ביכורים עמוסה כל טוב. הוא נכנס ומיד הצטרף לחבורת ילדים. אין לי מושג מה בדיוק קרה, כי סידרתי לו את המגירה, אבל פתאום שמעתי אותו צורח, בוכה, מקלל ובאופן כללי די מתפרע, ברמה שהייתי צריכה לקחת אותו, להוציא אותו מהגן ולהרגיע. הסתבר שאחד הילדים הפיל לו את הסלסלה, אולי בכוונה ואולי בטעות – אין לי מושג. אבל אפילו אם זה היה מכוון, התגובה שלו הייתה כ"כ לא פרופורציונאלית, ויותר מזה – אף אחד סביבו כבר לא מגיב ככה, בדרמות כאלה, באיבוד שליטה כזה. בשבוע שעבר הוא התקוטט עם אחד הילדים, ממש מכות. כמובן שמיד הפרדנו. שניהם בכו. הילד השני נרגע בזרועות הגננת, והילד שלי התפרע בזרועותיי, קילל וצרח כאחוז אמוק. תמיד אחרי שהוא נרגע אנחנו מדברים. אני מסבירה לו שהוא גורם נזק לעצמו בתגובות האלו, שהילדים ייבהלו ממנו ויתרחקו, שאי אפשר להתפרע כל פעם שמשהו לא מסתדר (ומביאה דוגמאות מעצמי לגבי דברים שמכעיסים אותי במהלך היום ואני מתאפקת). הוא תמיד מקשיב ומסכים, אבל בזמן אמת לא מצליח לרסן את עצמו. וזה מה שאני מרגישה שחסר לו – שליטה עצמית, איזה שהוא ריסון, שכבר הייתי מצפה שיהיה לילד בגילו. מצד שני, אני לא רוצה להרגיש שאני "סותמת לו את הפה". אם הוא כ"כ כועס, אולי זה רע שישאיר את זה בפנים וייחנק רק בגלל שהוא יוצא רע בעיני הסביבה. ואולי בכלל אני לא אומרת את הדבר הנכון? ואולי אני צריכה לתת לו כלים או מקום אחר לפרוק את הכעס. אבל מה? איך? בקיצור, אני ממש מבולבלת ומתוסכלת. אני יודעת שהורי ילדים אחרים כבר מסתכלים עליו בעין עקומה. אני ממש רואה את זה. ואני פוחדת שתיווצר לו סטיגמה שתפגע בו. תודה לכל מי שהגיעה עד לכאן. |
תוכן ההודעה: | |
תגובות נוספות
| 26/5/2009 18:35 | להתייעץ עם מישהו מבחוץ - אסנת |  |
| 26/5/2009 21:1 | אסנת, תודה על התתייחסות - אמא לילד כזה | |
| 26/5/2009 21:27 | גדול עלי לייעץ לך, - אוריתה | |
| 26/5/2009 23:29 | שם שאולי רלוונטי - שפירית | |
| 26/5/2009 23:50 | אין לי עצה מלבד לפנות לטיפול, כפי שהציעו לך, רק לומר... - ע.פ. | |
| 27/5/2009 11:36 | לצערי לא מכירה באזור שלך - אסנת | |
| 27/5/2009 23:31 | סליחה שלא הגבתי עד כה, המחשב שלי קרס - אמא לילד כזה | |
| 28/5/2009 6:58 | המניע העיקרי אינו איךשההורים האחרים מסתכלים על הילד שלך - תמרה | |