פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

3/6/2009 20:36 שירי מאת: קייטנת קיץ, דילמת אחים ומה שביניהם כותרת: כבר כמה שבועות שאני מתחבטת בסוגייה, ולהבדיל מפעמים אחרות שבהן עם הזמן הדברים מתבהרים וברור לי מה לעשות, הפעם זה לא קורה. אסף ונטע מסיימים השנה גן חובה וטרום חובה. קייטנת הקיץ היחידה שמוצעת ביישובנו תהיה משותפת לשני הגנים. זו קייטנה של בית ספר שדה, ובתור שכזו היא משלבת גם פעילויות מחוץ לכתלי הגן (כמו טיולים ובריכה). על אסף אסורה החשיפה לשמש בגלל טיפול תרופתי שהוא עדיין מקבל, מה שאומר שהוא יוכל להשתתף בקייטנה רק באופן חלקי (לבקשתי, כל פעילויות החוץ רוכזו ביומיים, ולא פוזרו על פני כל הימים). בכל קיץ מחדש עולה הקושי שלו עם המגבלה הזו, וכל שנה זה קשה יותר. בריכה, ים, טיולים, נסיעה על אופניים אחה"צ – פעילויות שכל הילדים בגן עושים בלי לחשוב פעמיים והוא מנוע. מנוע, מתוסכל, עצוב וכועס. ברור שהוא מכיר את הרקע ויודע מה הסיבות, אבל זה לא ממש עוזר לו. בשבוע שעבר שאל אותי בדמעות מתי כבר יוכל להפסיק לקחת את התרופות האלו ולהיות כמו כולם... אוף, אני שוב מתחילה לבכות.. עוד לא דיברתי איתו על אופי הקייטנה. עוד לא אמרתי לו שהוא ישתתף רק בחלק מהימים, ובימים של הבריכה והטיולים הוא יהיה איתי בבית. אני מתכננת לו ימי כיף עם דברים שהוא אוהב, בריכה במתחם מקורה וכיו"ב. ובכל זאת... וכאן נכנסת נטע לתמונה. בכל קיץ מחדש, כשהוא רואה אותה עומדת בדלת, בדרך לגן, לבושה בבגדים קצרים, והוא לבוש ארוך (גם בקיץ..) וכובע, בכל פעם הוא מתפרק. כל פעם השאלות של "למה היא כן ואני לא" (למרות שהוא יודע את התשובה) ו"עד מתי זה יהיה ככה" ו"אני גם רוצה". זה מפרק גם אותנו, אם כי ברור שאנחנו עושים הכל בשביל לשדר לו כח ואופטימיות, ומנסים גם להאיר את הצד הנחמד ("בקיץ אפשר לשחק בחוץ עד מאוחר אחרי שהשמש יורדת ועדיין נעים בחוץ. בקיץ אפשר לישון בחוץ באוהל, אפשר לאכול בגינה, אפשר לעשות מדורה וכו'"). ברור לי שאם נטע תשתתף בכל הקייטנה, זה יהיה לו מאוד קשה ויגביר את תחושת התיסכול שלו. מצד שני, מה היא אשמה? לחסוך ממנה את ימי הכיף בגלל שהוא לא יכול? מצד שלישי, אולי יש פה הזדמנות לחינוך לסולידריות? לאחיך יש קושי וכולנו מתגייסים לעזור. מצד רביעי, זה לא קצת מוגזם להטיל על כתפיה הקטנות את האחריות הזו? אין לי מושג מה נכון. לא רוצה להכאיב לו יותר ממה שכבר קשה וכואב, ולא רוצה לחסוך ממנה. ברור לי שאני רוצה משהו שהוא לא אפשרי, אבל גם אם נגיע להחלטה (ואין לנו ברירה אלא להגיע להחלטה), אין לי מושג איך להציג את זה בצורה שזה יתקבל הכי שלם ונכון. הארות, תובנות וכו' יתקבלו בבברכה גדולה. תוכן ההודעה: תגובות נוספות 3/6/2009  21:18 סולידריות מוגבלת - ריש 3/6/2009  21:54 אהובתי - גילי אבישי 3/6/2009  22:39 Shiri - Me 3/6/2009  23:8 שירי, - סוי 3/6/2009  23:26 לא הייתי מאלצת סולידריות - זוהר 3/6/2009  23:33 שירי יקרה - maia 4/6/2009  0:50 נכנסתי לרגע - שירי 4/6/2009  8:46 שירי.מצטרפת ומוסיפה לדברי סוי. - ורד של איתי 4/6/2009  9:36 הבהרה קטנה, אם אפשר, לפני שאני רצה לדרכי וחוזרת לכאן שוב בערב - - שירי 4/6/2009  10:43 שירי לאור מה שכתבת חושבת שצריך אולי לאזן למען כל הצדדים - maia 4/6/2009  11:4 קראתי אתכן בתשומת לב ואני מבקשת לעשות אבחנה בין דברים - גילי אבישי 4/6/2009  11:19 בהחלט דילמה לא קלה...אני נוטה להסכים עם סוי - ג'ול 4/6/2009  12:1 אני לא מצדדת בסולידריות - אורחת פורחת כבר לא בתפוצות 4/6/2009  12:9 אני בעד לתת לקטנה את הקייטנה במלואה, וגדול - דעתי 4/6/2009  12:41 זה מפרק גם אותי... - רונה 4/6/2009  12:47 למעשה ההצעה של סוי "מוציאה מהקופסה" - דפלול 4/6/2009  16:39 אולי פשוט לשאול את נטע? (סליחה יצא קצת ארוך. מתנצלת) - רוית ב' 4/6/2009  18:52 אז חשבתי קצת - רונה 4/6/2009  21:18 שירי יקירתי - annat 5/6/2009  0:16 קראתי הכל שוב ושוב ושוב - שירי 5/6/2009  0:46 חמודה שלי - גילי אבישי 5/6/2009  6:19 שירי, - ריש

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש