|
3/6/2009 22:53
|
אמאמא
|
מאת:
|
רגשות אשם של אמא
|
כותרת:
|
ערב טוב לכולן. רוצה לשתף אתכם ולשמוע דעתכן במשהו שמעיק עלי, בעיקר היום אבל קיים תמיד. התאור המתאים ביותר הוא כשהילדים שלנו לא עומדים בציפיות שלנו. אני אספר פשוט את המקרה. הייתי היום אחה"צ בים עם בנותיי עם חברים. הבת שלי הגדולה בת 5 לא תמיד אוהבת להכנס לים, מאוד אוהבת ללכת לים אבל בפועל לוקח לך זמן להכנס ובמיוחד בתחילת עונה כשזו הפעם הראשונה שנכנסים מאז החורף. איך שהגענו כל הילדים נכנסו בשיא הטבעיות לים,בלי ההורים ובלי לעשות סיפור (היינו רק אמהות כך שגם לא ממש התאפשר להכנס איתם). ורק הבת שלי לא נכנסה. אני מכירה אותה כשהיא מתחמקת ממשהו שקשה לה או מפחיד אותה (יש לה די הרבה פחדים וחלק מהם זה מים). שאלתי אותה אם היא רוצה להכנס והיא אמרה "עוד מעט". ברור שהעוד מעט הזה נמשך כל אחר הצהריים. בשלב כלשהו היא רצתה להכנס איתי אך אני לא יכולתי בין היתר כי הייתי עם אחיה התינוק אבל גם בגלל (וכאן מתחילות תחושות האשם שלי) שכאילו כעסתי עליה שהיא לא כמו כולם, שהיא לא קלילה כמו כולם ופשוט נכנסת למים כמו כולם. אני יודעת שכלתנית שאף ילד הוא כמו כולם ויש לה המון יתרונות ודברים מיוחדים שאני שמחה שהיא לא כמו כולם. אבל איזה מן אמא זה עושה אותי אם בדברים הפחות "טובים" שהיא לא כמו כולם,אני לא מקבלת אותה? אני אכולת רגשות אשם ועם מועקה נוראית כל הערב מזה.לא מהעובדה שהיא לא נכנסה למים אלא מזה שאני רציתי שהיא תכנס ותהיה כמו כולם והיא היתה פשוט היא ואני בסופו של דבר לא מקבלת את זה (רגשית). כעסתי עליה בראש, מה היא כ"כ אוהבת ללכת לים אם היא בכלל לא נכנסת למים? כאילו לא האמנתי לה ולרגשות שלה. איך היא תוכל לסמוך עלי אם אני "מפנה לה גב"- מטפורית לגמרי ורק בתחושות שלי, כשהיא לא בדיוק כמו שאני רוצה בראש שלי שהיא תהייה.הרגשתי שזה גדול עלי, שאני לא מסוגלת לקבל את זה, אותה. אני יודעת שזה לא סוף העולם ואולי אני קצת דרמטית אבל אני עם תחושת החמצה מאחר הצהריים הזה ומרגישה שאכיזבתי אותה גם אם היא לא יודעת את זה. לילה טוב. אני
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
