|
18/6/2009 0:27
|
הריונית עצבנית
|
מאת:
|
קשיים בתחילת הריון
|
כותרת:
|
אני בתחילת הריון, שבוע כמעט 8, עם שתי ילדות בבית. בינתיים מאד קשה לי פיזית - אני רוב הזמן עם בחילות מזעזעות ועם חולשה ועייפות. יש ימים שאני לבד עם הבנות ולא יכולה לקבל עזרה מסבים סבתות. הבת הגדולה שלי בת חמש בערך פורקת כל עול בימים האלה. גם ככה היא בתקופה סוערת למדי בבית (בגן הכל בסדר גמור, ביררתי). בוכה וצועקת מאד מהר, לא עושה מה שמבקשים ממנה, מתווכחת עם כל דבר, כועסת, מקטרת וכו'. אבל כשאנחנו לבד היא פשוט מגבירה את כל זה. היום הגענו לשיא שהוציא ממני נזיפות רבות עליה ואני תוהה אולי אני מצפה ממנה יותר מדי. דיברתי איתה עם החזרה מהגן על כך שאני מרגישה מאד לא טוב היום ואני מבקשת שהיא קצת תעזור לי היום יותר - שתקשיב יותר למה שאני מבקשת, שנעביר אחרה"צ עם פחות ריבים והתווכחויות, שתעזור עם אחותה הקטנה קצת (הן חברות מאד טובות ומשחקות מקסים ביחד), שנשתדל להעביר את סידורי השינה בצורה מהירה יותר. כמובן שהכל היה הפוך. היו שלבים שפשוט לא יכולתי לזוז - שכבתי במיטה ושמתי להן סרט והרגשתי נורא. החלטתי בשלב מסוים להביא בייבי-סיטר ואיך שאמרתי לה שx תבוא היא התחילה לצרוח "למה היא? לא רוצה אותה! לא רוצה!" אז ביטלתי את הבייבי סיטר כי זה היה נשמע כאילו ההתמודדות היתה מתסכלת יותר איתה ורציתי למנוע מבוכה ממנה (אולי זו היתה טעות?). כל עניין ארוחת הערב נמרח עוד ועוד והיא לא הסכימה לומר מה היא אוכלת וכשכן היא לא אכלה ולא רצתה אמבטיה, וכעסה ורבה וצעקה ואני הרגשתי שאני פשוט לא מסוגלת. בסוף הפסקתי לרדוף אחריה ונשכבתי להרדים את הקטנה ואמרתי לה שכשהיא תוכל להתקלח שתגיד לי. זה באמת קרה בסביבות 9 וחצי. עשינו מקלחת קצרה והיא הלכה למיטה. בלי סיפור ובלי שיר כי פשוט לא הייתי מסוגלת.
אני תוהה אם הבקשות והציפיות שלי ממנה, וכתוצאה מכך האכזבות, לא היו מוגזמות. מה לגיטימי לצפות מילדה בגיל כזה? עד כמה ילדה בגיל כזה יכולה לגלות אמפטיה ולעזור במקרה שאמא לא מרגישה טוב? האם יש טעם לספר לה מדוע אני לא מרגישה טוב - אולי זה יעזור לה להתמודד עם זה? (רציתי לחכות לפחות עד השקיפות או אולי אפילו מי שפיר לפני שאני מספרת לה). היא ילדה מקסימה ומהממת וחכמה נורא אבל איכשהוא בזמן האחרון עושה הכל נגד ודווקא ובעיקר כשהיא רואה אותי חלשה.
|
תוכן ההודעה:
|
תגובות נוספות
|
