אנסה להיות קצרה עד כמה שאפשר, בעיקר כי כולי רועדת וחושבת שלא הייתי בסדר:
הבת שלי הוזמנה לחברה מהגן אחרי שה"חברה" ביקרה אצלנו בשבוע שעבר עם אימה והיה די נחמד (בפעם הראשונה במפגש אחד על אחד). הבת שלי בת 3 ו-4 חודשים והילדה השנייה בת 4. מהרגע שנכנסנו ה"חברה" לא הסכימה שהבת שלי תגע בכלום בביתה, כל פעם שהבת שלי ניגשה אליה, היא אמרה לה שהיא "לא מבינה", "לא יודעת", "לא מרשה", "לא רוצה" וכו'. אימא שלה (יש לומר שהיא אדם מאוד מאוד נחמד) מדי פעם לקחה אותה הצידה וביקשה "להתנהג יפה, להתחלק, לכבד אורחת". הילדה לא הפסיקה לקטר, סתם ככה ולפעמים על הבת שלי. הבת שלי לא עמדה על ידי, לא ביקשה ללכת הביתה, פשוט הסתובבה לה בחצר ביתם, לפעמים ניסתה "ליצור משחק או דיבור" עם הילדה שאליה הוזמנה וכל פעם קיבלה פרצוץ עם איזה "יציאה" מגעילה. אחרי כ-20 דקות שאלתי את הבת שלי אם היא רוצה שנלך הביתה, היא השיבה "לא".
ניסיתי לא להתערב, למרות שכולי התהפכתי מבפנים. גם ראיתי את אימא של הילדה שמחליפה צבעים כל דקה ומנסה לנער את הבת שלה. וגם לא הפסיקה להתנצל בפני.
אחרי כ-40 דקות, הבת שלי קיבלה מכה קטנה (ראיתי את זה ולכם יודעת שזה היה ממש בקטנה) והתפרצה בבכי מר "לא רוצה להיות פה, הביתה". היה לי ברור שכל התסכול שלה מהערב הזה יצא באותו רגע.
לקחתי אותה מיד ויצאנו. ה"חברה" רצה אחרינו וצעקה משהו בסגנון "איכסה, לכי מפה" או משהו כזה (חייבת להודות שאני לא זוכרת בדיוק) ואימא שלה לא הפסיקה להתנצל (אני יכולה להבין אותה פה...)
הבת שלי נרגעה מיד, הגענו הביתה אחרי 2 דקות של נסיעה ובעלי שאל אותה "איך היה". תשובתה הייתה "כיף".
כמעט התעלפתי.
אחרי כשעה סיפרתי לאיש מה היה (בלי שהיא שומעת כמובן). הוא התעניין שוב איך היה ואז היא אמרה לו שה"X" העליבה אותה ולא נתנה לה לשחק בכלום, אבל לא נראתה בטראומה או כועסת. פשוט סיפרה לו וזהו.
מה הייתי צריכה לעשות? לקחת אותה הבית מיד? אחרי 10 דקות? לתת לזה זמן והזדמנות? ישבתי מאובנת לגמרי, לא ידעתי מה לעשות, הבת שלי לא נראתה לי במצוקה, מצד שני אני אוכלת את עצמי על כך שלא סיפקתי לה הגנה.
מה עושים במקרים כאלה?
|
תוכן ההודעה:
|
