באין נחמה אני פונה למקלדת ואליכן בנות יקרות. ברור שאני חסויה כרגע כי מצבי קשה קשה. החופש המקולל הזה מטריף אותי! הילדים שלי כאלה נודניקים ונוראיים ואני פשוט לא מאמינה איזה מילים יוצאות לי מהקלדת ואילו מילים חמורות מהן אני אומרת להם. אני צווחת בהיסטריה בבית, זורקת דברים, בוכה, מקניטה ויורדת עליהם ואיך לא.. רבה עם בעלי.נראה שכולם במצב נפשי גבולי כרגע. המצב הוא כזה... שלושה קטנים צמודים בגיל(3,4,7), רועשים וטובעניים בטירוףףףף! בעלי בעבודה כל החופש וממש נטרף ממני כשאני מבקשת ממנו להישאר או להגיע מוקדם יותר - "את לא עובדת כרגע ואת רוצה שגם אני אפסיד עבודה?". כל יציאה הכי פשוטה מהבית (למכולת למשל, לבריכה וכו') מלווה בריבים, מכות, צרחות ובכי. מרב לחץ התחלתי לעשן כמו קטר ויודעת שזה לא יעזור לי בשיט. מרגישה לבד, שנאת את העולם.רק רציתי לשחרר קצת החוצה, מצטערת שאני שופכת את פח האשפה המצחין שלי כאן באמצע הסלון. שוב אני בוכה... אוי כמה נמאס לי
|
תוכן ההודעה:
|