הקטנה כמעט בת 4. ילדה עליזה, חייכנית נבונה ומאד חברותית, אהובה מאד בגן ובטוחה בעצמה, ילדה מאד חזקה. ענין אחד לא פתור, שצץ בחודש האחרון- בשלב מסוים של הופכת לשד קטן. מתעקשת על משהו קטנוני, ואם לא מקבלת מיד את מבוקשה יכולה לילל שעה ולהתעקש, לשבת במקום לומר שהרגלים לא זזות ולא יכולה ללכת או שהפה לא יכול להפסיק לבכות. דוגמאות: פתאום לא בא לה מלפפון בצלחת או רוצה לשתות בכוס אחרת, רוצה לשבת בכסא של אחותה, רוצה ללבוש רק חצאית שבכביסה, רק אמא תקלח או רק אבא ילביש וכו'- דברים שטותיים לחלוטין שהורסים לנו ערבים שלמים. ניסינו טכניקות שונות: בתחילה ניסינו למלא את מבוקשה אבל אז ממציאה עוד גזרות שקשה לעמוד בהן. החלטנו לשים גבולות ברורים, לא ממלאים את מבוקשה, מסבירים לה מה הסנקציה הצפויה וסופרים עד 3, כדי לאפשר לה לרדת מהעץ- עומדים במילתנו- לא עובד. ניסינו להתעלם- אי אפשר- הילדה מוכנה לא לאכול ארוחת ערב ובלבד שהמלפפון יהיה בצד השני של הצלחת. התוצאה: סוף היום נראה כמו שדה קרב, אנחנו מותשים, הדינמיקה המשפחתית לא נעימה והיא מקבלת יותר תשומת לב ממה שמגיע לה.
לי יש תחושה שקשור גם לצרכים. נגמלה מקקי בגיל שנתיים, באופן חד וברור עם אפס פספוסים! מפיפי לא נגמלה מעולם, ולמעשה אם אנחנו לא לוקחים אותה ביוזמתנו אז היא יכולה לפספס 6 פעמים ביום.
לפני כחודש (שנתיים לאחר גמילה!) התחילו פספוסי קקי. בענין הפיפי ראינו אורולוג ילדים שהציע להתחיל עם שיטת הפרסים על פיפי בשירותים. מקבלת כוכבים, היה נדמה שיש שיפור, אבל במקביל התחילה להתעורר בלילה ועם כתמי קקי קלים בתחתונים, שנראים כמו סוג של התאפקות.
הבוקר עשתה לי סצינת בכי ביציאה מהגן שלא נראתה קודם. אין שינוי בגן והגננות מדווחות על ילדה שמחה, פעילה וחברותית, אם כי גם שם עושה לעיתים משחקי כח (ע"ע מלפפון בצד השני של הצלחת..).
מה רוצה ממי שהגיעה עד הלום? ראשית תודה, שנית, איך מתמודדים, נראה לי מורכב. ומנסיונכן, איך להתמודד עם זה. האם מכירים מטפלים מומלצים אני והאיש עייפים כרונים, עצבנים ולא שמחים.
|
תוכן ההודעה:
|
